ירמיהו, 27

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו כ"ז, אלוהים מורה לירמיהו לעשות עול ולשים אותו על צווארו כסמל לכניעה לאימפריה הבבלית. אלוהים אומר לעמים השכנים באמצעות ירמיהו להיכנע לבבל, לשרת את מלכם והם יורשו להישאר בארצותיהם. מי שמסרב להיכנע יעמוד בפני הרס.

פסוקים

●

min

Bible version

1 בראשית, ממלכת יהויקים בן-יאשייהו--מלך יהודה: היה הדבר הזה, אל-ירמיה, מאת יהוה, לאמור.

2 כה-אמר יהוה, אליי, עשה לך, מוסרות ומוטות; ונתתם, על-צווארך.

3 ושילחתם אל-מלך אדום ואל-מלך מואב, ואל-מלך בני עמון, ואל-מלך צור, ואל-מלך צידון--ביד מלאכים הבאים ירושלים, אל-צדקייהו מלך יהודה.

4 וציווית אותם, אל-אדוניהם לאמור: כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, כה תאמרו, אל-אדוניכם.

5 אנוכי עשיתי את-הארץ, את-האדם ואת-הבהמה אשר על-פני הארץ, בכוחי הגדול, ובזרועי הנטויה; ונתתיה, לאשר ישר בעיניי.

6 ועתה, אנוכי נתתי את-כל-הארצות האלה, ביד נבוכדנאצר מלך-בבל, עבדי; וגם את-חית השדה, נתתי לו לעובדו.

7 ועבדו אותו כל-הגויים, ואת-בנו ואת-בן-בנו--עד בוא-עת ארצו, גם-הוא, ועבדו בו גויים רבים, ומלכים גדולים.

8 והיה הגוי והממלכה, אשר לא-יעבדו אותו את-נבוכדנאצר מלך-בבל, ואת אשר לא-ייתן את-צווארו, בעול מלך בבל--בחרב וברעב ובדבר אפקוד על-הגוי ההוא, נאום-יהוה, עד-תומי אותם, בידו.

9 ואתם אל-תשמעו אל-נביאיכם ואל-קוסמיכם, ואל חלומותיכם, ואל-עונניכם, ואל-כשפיכם--אשר-הם אומרים אליכם, לאמור, לא תעבדו, את-מלך בבל.

10 כי שקר, הם ניבאים לכם, למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם, והדחתי אתכם ואבדתם.

11 והגוי, אשר יביא את-צווארו בעול מלך-בבל--ועבדו: והנחתיו על-אדמתו נאום-יהוה, ועבדה וישב בה.

12 ואל-צדקייה מלך-יהודה דיברתי, ככל-הדברים האלה לאמור: הביאו את-צוואריכם בעול מלך-בבל, ועבדו אותו ועמו--וחיו.

13 למה תמותו אתה ועמך, בחרב ברעב ובדבר--כאשר, דיבר יהוה, אל-הגוי, אשר לא-יעבוד את-מלך בבל.

14 ואל-תשמעו אל-דברי הנביאים, האומרים אליכם לאמור, לא תעבדו, את-מלך בבל: כי שקר, הם ניבאים לכם.

15 כי לא שלחתים נאום-יהוה, והם ניבאים בשמי לשקר: למען הדיחי אתכם, ואבדתם--אתם, והנביאים הניבאים לכם.

16 ואל-הכוהנים ואל-כל-העם הזה דיברתי לאמור, כה אמר יהוה, אל-תשמעו אל-דברי נביאיכם הניבאים לכם לאמור, הנה כלי בית-יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה: כי שקר, המה ניבאים לכם.

17 אל-תשמעו אליהם, עבדו את-מלך-בבל וחיו: למה תהיה העיר הזאת, חורבה.

18 ואם-נביאים הם, ואם-יש דבר-יהוה איתם--יפגעו-נא, ביהוה צבאות, לבלתי-בואו הכלים הנותרים בבית-יהוה ובית מלך יהודה ובירושלים, בבלה.

19 כי כה אמר, יהוה צבאות, אל-העמודים, ועל-הים ועל-המכונות--ועל יתר הכלים, הנותרים בעיר הזאת.

20 אשר לא-לקחם, נבוכדנאצר מלך בבל, בגלותו את-יכוניה בן-יהויקים מלך-יהודה מירושלים, בבלה; ואת כל-חורי יהודה, וירושלים.

21 כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל--על-הכלים, הנותרים בית יהוה, ובית מלך-יהודה, וירושלים.

22 בבלה יובאו, ושמה יהיו--עד יום פוקדי אותם, נאום-יהוה, והעליתים והשיבותים, אל-המקום הזה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

In this chapter, we see God using the Babylonians as an instrument to punish disobedient nations. God shows his sovereignty over all nations and his control over the course of history. He also highlights the importance of submission to legitimate authority, even if it is not the preferred choice. We can learn from this chapter that sometimes in life, we are called to submit to difficult circumstances for the greater good. Through submission, we can learn humility and trust in God’s plan for our lives.