ירמיהו, 51
בירמיהו פרק 51, הנביא מוסר מסר של משפט נגד בבל. הוא מנבא את חורבנה ואת הפלת אליליה. הוא קורא לאומות לאחד כוחות נגד בבל ולקלקל אותה, כפי שעשתה לעמים אחרים. הפרק מסתיים בחזרה על הוודאות בנפילתה של בבל.
64
פסוקים
●
6
min
Bible version
1 כה, אמר יהוה, הנני מעיר על-בבל, ואל-יושבי לב קמיי--רוח, משחית.
2 ושילחתי לבבל זרים וזירוה, ויבוקקו את-ארצה: כי-היו עליה מסביב, ביום רעה.
3 אל-ידרוך הדורך קשתו, ואל-יתעל בסריונו; ואל-תחמלו, אל-בחוריה--החרימו, כל-צבאה.
4 ונפלו חללים, בארץ כשדים; ומדוקרים, בחוצותיה.
5 כי לא-אלמן ישראל ויהודה, מאלוהיו--מיהוה, צבאות: כי ארצם מלאה אשם, מקדוש ישראל.
6 נוסו מתוך בבל, ומלטו איש נפשו--אל-תידמו, בעוונה: כי עת נקמה היא, ליהוה--גמול, הוא משלם לה.
7 כוס-זהב בבל, ביד-יהוה--משכרת, כל-הארץ: מיינה שתו גויים, על-כן יתהוללו גויים.
8 פתאום נפלה בבל, ותישבר; הילילו עליה, קחו צורי למכאובה--אוליי, תירפא.
9 ריפינו את-בבל, ולא נרפתה--עזבוה, ונלך איש לארצו: כי-נגע אל-השמיים משפטה, ונישא עד-שחקים.
10 הוציא יהוה, את-צדקותינו; בואו ונספרה בציון, את-מעשה יהוה אלוהינו. {ס}
11 הברו החיצים, מלאו השלטים--העיר יהוה את-רוח מלכי מדיי, כי-על-בבל מזימתו להשחיתה: כי-נקמת יהוה היא, נקמת היכלו.
12 אל-חומות בבל שאו-נס, החזיקו המשמר--הקימו שומרים, הכינו האורבים: כי, גם-זמם יהוה--גם-עשה, את אשר-דיבר אל-יושבי בבל.
13 שוכנת על-מים רבים, רבת אוצרות; בא קיצך, אמת בצעך.
14 נשבע יהוה צבאות, בנפשו: כי אם-מילאתיך אדם כילק, וענו עלייך הידד. {ס}
15 עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו, נטה שמיים.
16 לקול תיתו המון מים, בשמיים, ויעל נשיאים, מקצה-ארץ; ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו.
17 נבער כל-אדם מדעת, הוביש כל-צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא-רוח בם.
18 הבל המה, מעשה תעתועים; בעת פקודתם, יאבדו.
19 לא-כאלה חלק יעקוב, כי-יוצר הכול הוא--ושבט, נחלתו: יהוה צבאות, שמו. {פ}
20 מפץ-אתה לי, כלי מלחמה; וניפצתי בך גויים, והשחתי בך ממלכות.
21 וניפצתי בך, סוס ורוכבו; וניפצתי בך, רכב ורוכבו.
22 וניפצתי בך איש ואישה, וניפצתי בך זקן ונער; וניפצתי בך, בחור ובתולה.
23 וניפצתי בך רועה ועדרו, וניפצתי בך איכר וצמדו; וניפצתי בך, פחות וסגנים.
24 ושילמתי לבבל ולכול יושבי כשדים, את כל-רעתם אשר-עשו בציון--לעיניכם: נאום, יהוה. {ס}
25 הנני אליך הר המשחית, נאום-יהוה, המשחית, את-כל-הארץ; ונטיתי את-ידי עליך, וגילגלתיך מן-הסלעים, ונתתיך, להר שריפה.
26 ולא-יקחו ממך אבן לפינה, ואבן למוסדות: כי-שממות עולם תהיה, נאום-יהוה.
27 שאו-נס בארץ, תקעו שופר בגויים קדשו עליה גויים--השמיעו עליה ממלכות אררט, מיני ואשכנז; פקדו עליה טפסר, העלו-סוס כילק סמר.
28 קדשו עליה גויים את-מלכי מדיי, את-פחותיה ואת-כל-סגניה, ואת, כל-ארץ ממשלתו.
29 ותרעש הארץ, ותחול: כי קמה על-בבל, מחשבות יהוה, לשום את-ארץ בבל לשמה, מאין יושב.
30 חדלו גיבורי בבל להילחם, ישבו במצדות--נשתה גבורתם, היו לנשים; הציתו משכנותיה, נשברו בריחיה.
31 רץ לקראת-רץ ירוץ, ומגיד לקראת מגיד--להגיד למלך בבל, כי-נלכדה עירו מקצה.
32 והמעברות נתפשו, ואת-האגמים שרפו באש; ואנשי המלחמה, נבהלו. {ס}
33 כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, בת-בבל, כגורן עת הדריכה: עוד מעט, ובאה עת-הקציר לה.
34 אכלני הממני, נבוכדראצר מלך בבל, הציגני כלי ריק, בלעני כתנין מילא כרשו מעדניי; הדיחני.
35 חמסי ושארי על-בבל, תאמר יושבת ציון; ודמי אל-יושבי כשדים, תאמר ירושלים. {ס}
36 לכן, כה אמר יהוה, הנני-רב את-ריבך, וניקמתי את-נקמתך; והחרבתי, את-ימה, והובשתי, את-מקורה.
37 והייתה בבל לגלים מעון-תנים שמה ושריקה, מאין יושב.
38 יחדיו, ככפירים ישאגו; נערו, כגורי אריות.
39 בחומם אשית את-משתיהם, והשכרתים למען יעלוזו, וישנו שנת-עולם, ולא יקיצו--נאום, יהוה.
40 אורידם, ככרים לטבוח--כאילים, עם-עתודים.
41 איך נלכדה ששך, ותיתפש תהילת כל-הארץ; איך הייתה לשמה בבל, בגויים.
42 עלה על-בבל, הים; בהמון גליו, נכסתה.
43 היו עריה לשמה, ארץ צייה וערבה: ארץ, לא-יישב בהן כל-איש, ולא-יעבור בהן, בן-אדם.
44 ופקדתי על-בל בבבל, והוצאתי את-בלעו מפיו, ולא-ינהרו אליו עוד, גויים; גם-חומת בבל, נפלה.
45 צאו מתוכה עמי, ומלטו איש את-נפשו--מחרון, אף-יהוה.
46 ופן-יירך לבבכם ותיראו, בשמועה הנשמעת בארץ; ובא בשנה השמועה, ואחריו בשנה השמועה, וחמס בארץ, ומושל על-מושל.
47 לכן, הנה ימים באים, ופקדתי על-פסילי בבל, וכל-ארצה תבוש; וכל-חלליה, ייפלו בתוכה.
48 וריננו על-בבל שמיים וארץ, וכול אשר בהם: כי מצפון יבוא-לה השודדים, נאום-יהוה.
49 גם-בבל, לנפול חללי ישראל; גם-לבבל נפלו, חללי כל-הארץ.
50 פליטים מחרב, הלכו אל-תעמודו; זכרו מרחוק את-יהוה, וירושלים תעלה על-לבבכם.
51 בושנו כי-שמענו חרפה, כיסתה כלימה פנינו: כי באו זרים, על-מקדשי בית יהוה. {פ}
52 לכן הנה-ימים באים, נאום-יהוה, ופקדתי, על-פסיליה; ובכל-ארצה, יאנוק חלל.
53 כי-תעלה בבל השמיים, וכי תבצר מרום עוזה: מאיתי, יבואו שודדים לה--נאום-יהוה. {ס}
54 קול זעקה, מבבל; ושבר גדול, מארץ כשדים.
55 כי-שודד יהוה את-בבל, ואיבד ממנה קול גדול; והמו גליהם כמים רבים, ניתן שאון קולם.
56 כי בא עליה על-בבל, שודד, ונלכדו גיבוריה, חיתתה קשתותם: כי אל גמולות יהוה, שלם ישלם.
57 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה, וגיבוריה, וישנו שנת-עולם, ולא יקיצו: נאום-המלך--יהוה צבאות, שמו. {ס}
58 כה-אמר יהוה צבאות, חומות בבל הרחבה ערער תתערער, ושעריה הגבוהים, באש ייצתו; וייגעו עמים בדי-ריק ולאומים בדי-אש, ויעפו. {ס}
59 הדבר אשר-ציווה ירמיהו הנביא, את-שריה בן-נרייה בן-מחסיה, בלכתו את-צדקייהו מלך-יהודה בבל, בשנת הרביעית למולכו; ושריה, שר מנוחה.
60 ויכתוב ירמיהו, את כל-הרעה אשר-תבוא אל-בבל--אל-ספר אחד; את כל-הדברים האלה, הכתובים אל-בבל.
61 ויאמר ירמיהו, אל-שריה: כבואך בבל--וראית, וקראת את כל-הדברים האלה.
62 ואמרת, יהוה אתה דיברת אל-המקום הזה להכריתו, לבלתי היות-בו יושב, למאדם ועד-בהמה: כי-שממות עולם, תהיה.
63 והיה, ככלותך, לקרוא, את-הספר הזה; תקשור עליו אבן, והשלכתו אל-תוך פרת.
64 ואמרת, ככה תשקע בבל ולא-תקום מפני הרעה אשר אנוכי מביא עליה--ויעפו: עד-הנה, דברי ירמיהו. {פ}
פַּרשָׁנוּת
המסר של ירמיהו היה מסר נועז ולא פופולרי, שכן באותה תקופה בבל הייתה המעצמה השלטת באזור. נבואתו התגשמה בסופו של דבר בשנת 539 לפני הספירה כאשר כורש הגדול כבש את בבל. נפילת בבל הייתה אירוע משמעותי בהיסטוריה המקראית ותזכורת לריבונותו של אלוהים על כל העמים. הפרק משמש גם אזהרה מפני גאווה וניצול לרעה של כוח, שכן נפילתה של בבל הייתה תוצאה ישירה מחטאה ויהירותה.
שאלות נפוצות
בהנחה שקורא עם מהירות קריאה ממוצעת של 300 WPM קורא את הספר של ירמיהו, פרקים 51 זה ייקח בערך 6 דקות לסיום.
יש 64 verses in ירמיהו, פרקים 51.