ירמיהו 49

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק 49, הנביא מקבל נבואות מאלוהים לגבי כמה עמים שכנים לישראל, ביניהם עמון, אדום, דמשק, קידר ועלם. נבואות אלו מזהירות מפני משפט וחורבן הממשמשים ובאים על רשעותם וגאוותם.

פסוקים

●

min

Meet the heroes of ירמיהו

1 לבני עמון, כה אמר יהוה, הבנים אין לישראל, אם-יורש אין לו--מדוע, ירש מלכם את-גד, ועמו, בעריו ישב.

2 לכן הנה ימים באים נאום-יהוה, והשמעתי אל-רבת בני-עמון תרועת מלחמה והייתה לתל שממה, ובנותיה, באש תיצתנה; וירש ישראל את-יורשיו, אמר יהוה.

3 הילילי חשבון כי שודדה-עיי, צעקנה בנות רבה--חגורנה שקים, ספודנה והתשוטטנה בגדרות: כי מלכם בגולה ילך, כוהניו ושריו יחדיו.

4 מה-תתהללי, בעמקים--זב עמקך, הבת השובבה; הבוטחה, באוצרותיה, מי, יבוא אליי.

5 הנני מביא עלייך פחד, נאום-אדוניי יהוה צבאות--מכל-סביבייך; ונידחתם איש לפניו, ואין מקבץ לנודד.

6 ואחרי-כן, אשיב את-שבות בני-עמון--נאום-יהוה. {פ}

7 לאדום, כה אמר יהוה צבאות, האין עוד חכמה, בתימן; אבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתם.

8 נוסו הופנו העמיקו לשבת, יושבי דדן: כי איד עשיו הבאתי עליו, עת פקדתיו.

9 אם-בוצרים באו לך, לא ישאירו עוללות; אם-גנבים בלילה, השחיתו דיים.

10 כי-אני חשפתי את-עשיו, גיליתי את-מסתריו, ונחבה, לא יוכל; שודד זרעו ואחיו ושכניו, ואיננו.

11 עוזבה יתומיך, אני אחייה; ואלמנותיך, עליי תבטחו. {ס}

12 כי-כה אמר יהוה, הנה אשר-אין משפטם לשתות הכוס שתה ישתו, ואתה הוא, נקה תינקה: לא תינקה, כי שתה תשתה.

13 כי בי נשבעתי נאום-יהוה, כי-לשמה לחרפה לחורב ולקללה תהיה בוצרה; וכל-עריה תהיינה, לחורבות עולם.

14 שמועה שמעתי מאת יהוה, וציר בגויים שלוח; התקבצו ובואו עליה, וקומו למלחמה.

15 כי-הנה קטון נתתיך, בגויים--בזוי, באדם.

16 תפלצתך השיא אותך, זדון ליבך, שוכני בחגווי הסלע, תופשי מרום גבעה: כי-תגביה כנשר קינך, משם אורידך נאום-יהוה.

17 והייתה אדום, לשמה; כול עובר עליה, יישום וישרוק על-כל-מכותיה.

18 כמהפכת סדום ועמורה, ושכניה--אמר יהוה; לא-יישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם.

19 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן, אל-נווה איתן--כי-ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקוד: כי מי כמוני, ומי יועידני, ומי-זה רועה, אשר יעמוד לפניי. {ס}

20 לכן שמעו עצת-יהוה, אשר יעץ אל-אדום, ומחשבותיו, אשר חשב אל-יושבי תימן: אם-לא יסחבום צעירי הצאן, אם-לא ישים עליהם נווהם.

21 מקול נפלם, רעשה הארץ: צעקה, בים-סוף נשמע קולה.

22 הנה כנשר יעלה וידאה, ויפרוש כנפיו על-בוצרה; והיה לב גיבורי אדום, ביום ההוא, כלב, אישה מצרה. {פ}

23 לדמשק, בושה חמת וארפד--כי-שמועה רעה שמעו, נמוגו; בים דאגה, השקט לא יוכל.

24 רפתה דמשק הפנתה לנוס, ורטט החזיקה; צרה וחבלים אחזתה, כיולדה.

25 איך לא-עוזבה, עיר תהילת--קרית, משושי.

26 לכן ייפלו בחוריה, ברחובותיה; וכל-אנשי המלחמה יידמו ביום ההוא, נאום יהוה צבאות.

27 והצתי אש, בחומת דמשק; ואכלה, ארמנות בן-הדד. {פ}

28 לקדר ולממלכות חצור, אשר הכה נבוכדראצר מלך-בבל--כה, אמר יהוה: קומו עלו אל-קדר, ושודדו את-בני-קדם.

29 אוהליהם וצאנם ייקחו, יריעותיהם וכל-כליהם וגמליהם ישאו להם; וקראו עליהם מגור, מסביב.

30 נוסו נודו מאוד העמיקו לשבת, יושבי חצור--נאום-יהוה: כי-יעץ עליכם נבוכדראצר מלך-בבל, עצה, וחשב עליכם, מחשבה.

31 קומו עלו, אל-גוי שליו יושב לבטח--נאום-יהוה; לא-דלתיים ולא-בריח לו, בדד ישכונו.

32 והיו גמליהם לבז, והמון מקניהם לשלל, וזיריתים לכל-רוח, קצוצי פיאה; ומכל-עבריו אביא את-אידם, נאום-יהוה.

33 והייתה חצור למעון תנים, שממה--עד-עולם: לא-יישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם. {ס}

34 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא, אל-עילם: בראשית, מלכות צדקייה מלך-יהודה--לאמור.

35 כה אמר יהוה צבאות, הנני שובר את-קשת עילם, ראשית, גבורתם.

36 והבאתי אל-עילם ארבע רוחות, מארבע קצות השמיים, וזיריתים, לכול הרוחות האלה; ולא-יהיה הגוי, אשר לא-יבוא שם נידחי עילם.

37 והחתתי את-עילם לפני אויביהם ולפני מבקשי נפשם, והבאתי עליהם רעה את-חרון אפי--נאום-יהוה; ושילחתי אחריהם את-החרב, עד כלותי אותם.

38 ושמתי כיסאי, בעילם; והאבדתי משם מלך ושרים, נאום-יהוה.

39 והיה באחרית הימים, אשיב את-שבות עילם--נאום-יהוה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

פרק זה מדגיש את ריבונותו של אלוהים על כל העמים ואת נכונותו לשפוט את אלו הדוחים את דרכיו. הנבואות מלמדות שאפילו אויבי ישראל אינם פטורים ממשפט ה', שכן גם הם ישאו באחריות על מעשיהם. היא גם משמשת לנו היום כתזכורת לכך שאיננו פטורים ממשפטו של אלוהים אם אנו בוחרים להתרחק ממנו. עם זאת, אנו יכולים למצוא תקווה וישועה באמצעות תשובה וחזרה לאלוהים.

Download BiblePics Mobile App