ירמיהו 34

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק ל"ד, ה' מצווה על ירמיהו לדבר עם מנהיגי יהודה על בריתם המופרת עמו. השליטים כרתו ברית עם אלוהים לשחרר את עבדיהם העבריים לאחר שש שנים, אך הפרו הסכם זה בכך שאילצו אותם להישאר משועבדים. האדון מזהיר שבגלל אי-ציותם, הם יסבלו מהשלכות מעשיהם ויענשו על חטאיהם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו, מאת יהוה; ונבוכדראצר מלך-בבל וכל-חילו וכל-ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל-העמים, נלחמים על-ירושלים ועל-כל-עריה--לאמור.

2 כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל, הלוך ואמרת, אל-צדקייהו מלך יהודה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, הנני נותן את-העיר הזאת ביד מלך-בבל, ושרפה באש.

3 ואתה, לא תימלט מידו--כי תפוש תיתפש, ובידו תינתן; ועיניך את-עיני מלך-בבל תראינה, ופיהו את-פיך ידבר--ובבל תבוא.

4 אך שמע דבר-יהוה, צדקייהו מלך יהודה; כה-אמר יהוה עליך, לא תמות בחרב.

5 בשלום תמות, וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר-היו לפניך כן ישרפו-לך, והוי אדון, יספדו-לך: כי-דבר אני-דיברתי, נאום-יהוה. {ס}

6 וידבר ירמיהו הנביא, אל-צדקייהו מלך יהודה, את כל-הדברים האלה, בירושלים.

7 וחיל מלך-בבל, נלחמים על-ירושלים, ועל כל-ערי יהודה, הנותרות: אל-לכיש, ואל-עזקה, כי הנה נשארו בערי יהודה, ערי מבצר. {פ}

8 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו, מאת יהוה--אחרי כרות המלך צדקייהו ברית, את-כל-העם אשר בירושלים, לקרוא להם, דרור.

9 לשלח איש את-עבדו ואיש את-שפחתו, העברי והעברייה--חופשים: לבלתי עבוד-בם ביהודי אחיהו, איש.

10 וישמעו כל-השרים וכל-העם אשר-באו בברית, לשלח איש את-עבדו ואיש את-שפחתו חופשים, לבלתי עבוד-בם, עוד; וישמעו, וישלחו.

11 וישובו, אחרי-כן, וישיבו את-העבדים ואת-השפחות, אשר שילחו חופשים; ויכבשום, לעבדים ולשפחות. {פ}

12 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמור.

13 כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל: אנוכי, כרתי ברית את-אבותיכם, ביום הוציאי אותם מארץ מצריים, מבית עבדים לאמור.

14 מקץ שבע שנים תשלחו איש את-אחיו העברי אשר-יימכר לך, ועבדך שש שנים, ושילחתו חופשי, מעימך; ולא-שמעו אבותיכם אליי, ולא הטו את-אוזנם.

15 ותשובו אתם היום, ותעשו את-הישר בעיניי, לקרוא דרור, איש לריעהו; ותכרתו ברית, לפניי, בבית, אשר-נקרא שמי עליו.

16 ותשובו, ותחללו את-שמי, ותשיבו איש את-עבדו ואיש את-שפחתו, אשר-שילחתם חופשים לנפשם; ותכבשו אותם--להיות לכם, לעבדים ולשפחות. {ס}

17 לכן, כה-אמר יהוה, אתם לא-שמעתם אליי, לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לריעהו; הנני קורא לכם דרור נאום-יהוה, אל-החרב אל-הדבר ואל-הרעב, ונתתי אתכם לזעווה, לכול ממלכות הארץ.

18 ונתתי את-האנשים, העוברים את-בריתי, אשר לא-הקימו את-דברי הברית, אשר כרתו לפניי--העגל אשר כרתו לשניים, ויעברו בין בתריו.

19 שרי יהודה ושרי ירושלים, הסריסים והכוהנים, וכול, עם הארץ--העוברים, בין בתרי העגל.

20 ונתתי אותם ביד אויביהם, וביד מבקשי נפשם; והייתה נבלתם למאכל, לעוף השמיים ולבהמת הארץ.

21 ואת-צדקייהו מלך-יהודה ואת-שריו, אתן ביד אויביהם, וביד, מבקשי נפשם; וביד, חיל מלך בבל, העולים, מעליכם.

22 הנני מצווה נאום-יהוה, והשיבותים אל-העיר הזאת ונלחמו עליה, ולכדוה, ושרפוה באש; ואת-ערי יהודה אתן שממה, מאין יושב. {פ}

פַּרשָׁנוּת

המסר של ירמיהו בפרק זה מדגיש את החשיבות של שמירה על בריתות והסכמים שנכרתו עם אלוהים. שליטי יהודה הבטיחו לשחרר את עבדיהם לאחר שש שנים, אך הם הפרו הבטחה זו והתעלמו ממצוות ה'. כתוצאה מכך, הם עמדו בפני השלכות קשות על אי-ציותם. פרק זה משמש כתזכורת לכך שאלוהים לוקח ברצינות הבטחות ובריתות, ומצפה מאיתנו לעשות את אותו הדבר. עלינו לשאוף תמיד לכבד את המחויבויות שלנו ולהיות נאמנים לאלוהים, גם אם זה דורש הקרבה או אי נוחות מצידנו.