ירמיהו 17

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ירמיהו 17 חושף את רשעות לבו של האדם, ומזהיר מפני הסתמכות על כוחו שלו במקום לבטוח באלוהים. זה גם מבטיח את ברכותיו של אלוהים לאלה הבוטחים בו.

פסוקים

●

min

Bible version

1 חטאת יהודה, כתובה בעט ברזל--בציפורן שמיר: חרושה על-לוח ליבם, ולקרנות מזבחותיכם.

2 כזכור בניהם מזבחותם, ואשריהם על-עץ רענן, על, גבעות הגבוהות.

3 הררי, בשדה--חילך כל-אוצרותיך, לבז אתן; במותיך, בחטאת בכל-גבוליך.

4 ושמטת, ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את-אויביך, בארץ אשר לא-ידעת: כי-אש קדחתם באפי, עד-עולם תוקד. {ס}

5 כה אמר יהוה, ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר, זרועו; ומן-יהוה, יסור ליבו.

6 והיה כערער בערבה, ולא יראה כי-יבוא טוב; ושכן חררים במדבר, ארץ מלחה ולא תשב. {ס}

7 ברוך הגבר, אשר יבטח ביהוה; והיה יהוה, מבטחו.

8 והיה כעץ שתול על-מים, ועל-יובל ישלח שורשיו, ולא יראה כי-יבוא חום, והיה עלהו רענן; ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי.

9 עקוב הלב מכול, ואנוש הוא; מי, יידענו.

10 אני יהוה חוקר לב, בוחן כליות: ולתת לאיש כדרכיו, כפרי מעלליו. {ס}

11 קורא דגר ולא ילד, עושה עושר ולא במשפט; בחצי ימיו יעזבנו, ובאחריתו יהיה נבל.

12 כיסא כבוד, מרום מראשון--מקום, מקדשנו.

13 מקוה ישראל יהוה, כל-עוזביך יבושו; וסוריי בארץ ייכתבו, כי עזבו מקור מים-חיים את-יהוה. {פ}

14 רפאני יהוה ואירפא, הושיעני ואיוושעה: כי תהילתי, אתה.

15 הנה-המה, אומרים אליי: איה דבר-יהוה, יבוא נא.

16 ואני לא-אצתי מרועה אחריך, ויום אנוש לא התאוויתי--אתה ידעת; מוצא שפתיי, נוכח פניך היה.

17 אל-תהיה-לי, למחיתה; מחסי-אתה, ביום רעה.

18 יבושו רודפיי, ואל-אבושה אני--ייחתו המה, ואל-איחתה אני; הביא עליהם יום רעה, ומשנה שיברון שוברם. {ס}

19 כה-אמר יהוה אליי, הלוך ועמדת בשער בני-העם, אשר יבואו בו מלכי יהודה, ואשר ייצאו בו; ובכול, שערי ירושלים.

20 ואמרת אליהם שמעו דבר-יהוה מלכי יהודה, וכל-יהודה, וכול, יושבי ירושלים--הבאים, בשערים האלה.

21 כה אמר יהוה, הישמרו בנפשותיכם; ואל-תשאו משא ביום השבת, והבאתם בשערי ירושלים.

22 ולא-תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל-מלאכה לא תעשו; וקידשתם את-יום השבת, כאשר ציוויתי את-אבותיכם.

23 ולא שמעו, ולא הטו את-אוזנם; ויקשו, את-עורפם, לבלתי שמוע, ולבלתי קחת מוסר.

24 והיה אם-שמוע תשמעון אליי, נאום-יהוה, לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת, ביום השבת; ולקדש את-יום השבת, לבלתי עשות-בה כל-מלאכה.

25 ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על-כיסא דויד רוכבים ברכב ובסוסים, המה ושריהם--איש יהודה, ויושבי ירושלים; וישבה העיר-הזאת, לעולם.

26 ובאו מערי-יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין, ומן-השפילה ומן-ההר ומן-הנגב, מביאים עולה וזבח, ומנחה ולבונה--ומביאי תודה, בית יהוה.

27 ואם-לא תשמעו אליי, לקדש את-יום השבת, ולבלתי שאת משא ובוא בשערי ירושלים, ביום השבת: והצתי אש בשעריה, ואכלה ארמנות ירושלים--ולא תכבה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

בפרק זה, ירמיהו מציג את ליבו של האדם כרמאי ורשע נואש. הוא מזהיר מפני אמון באדם, ובמקום זאת מעודד אנשים לבטוח באלוהים. הוא גם חוזר על הבטחתו של אלוהים לברך את אלו הבוטחים בו, ומביא לידי ביטוי את ההשלכות של אי-ציות. פרק זה מלמד אותנו את החשיבות של בחינת לבנו שלנו, ולהיות מודעים למניעים ולכוונות שלנו. זה גם מזכיר לנו את הצורך לבטוח באלוהים, לא רק בעצמנו או באחרים. בסך הכל, ירמיהו 17 משמש תזכורת רבת עוצמה לכך שלבנו צריך להיות מיושר עם רצון האל, וששלום וביטחון אמיתיים באים מאמונתנו. בו.