ירמיהו, 46

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק 46, אלוהים מורה לנביא להשמיע מסר של משפט נגד מצרים. צפויה פלישה גדולה של צבא בבל, והמצרים חסרי האל מוזהרים שגאוותם ואמונתם באלי שקר יהיו נפילתם. בתוך התוהו ובוהו והחורבן, ה' מבטיח לא להשאיר את עמו ישראל ללא הגנה ובסופו של דבר לשקם אותם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא, על-הגויים.

2 למצריים, על-חיל פרעה נכו מלך מצריים, אשר-היה על-נהר-פרת, בכרכמיש--אשר הכה, נבוכדראצר מלך בבל, בשנת הרביעית, ליהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה.

3 ערכו מגן וצינה, וגשו למלחמה.

4 אסרו הסוסים, ועלו הפרשים, והתייצבו, בכובעים; מרקו, הרמחים, לבשו, הסריונות.

5 מדוע ראיתי, המה חתים נסוגים אחור, וגיבוריהם יוכתו, ומנוס נסו ולא הפנו--מגור מסביב, נאום-יהוה.

6 אל-ינוס הקל, ואל-יימלט הגיבור; צפונה על-יד נהר-פרת, כשלו ונפלו.

7 מי-זה, כיאור יעלה; כנהרות, יתגעשו מימיו.

8 מצריים כיאור יעלה, וכנהרות יתגועשו מים; ויאמר, אעלה אכסה-ארץ, אובידה עיר, ויושבי בה.

9 עלו הסוסים והתהוללו הרכב, וייצאו הגיבורים--כוש ופוט, תופשי מגן, ולודים, תופשי דורכי קשת.

10 והיום ההוא לאדוניי יהוה צבאות, יום נקמה להינקם מצריו, ואכלה חרב ושבעה, ורוותה מדמם: כי זבח לאדוניי יהוה צבאות, בארץ צפון--אל-נהר-פרת.

11 עלי גלעד וקחי צורי, בתולת בת-מצריים; לשוא הרבית רפואות, תעלה אין לך.

12 שמעו גויים קלונך, וצווחתך מלאה הארץ: כי-גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם. {פ}

13 הדבר אשר דיבר יהוה, אל-ירמיהו הנביא--לבוא, נבוכדראצר מלך בבל, להכות, את-ארץ מצריים.

14 הגידו במצריים והשמיעו במגדול, והשמיעו בנוף ובתחפנחס; אמרו, התייצב והכן לך--כי-אכלה חרב, סביביך.

15 מדוע, נסחף אביריך: לא עמד, כי יהוה הדפו.

16 הרבה, כושל; גם-נפל איש אל-ריעהו, ויאמרו קומה ונשובה אל-עמנו ואל-ארץ מולדתנו, מפני, חרב היונה.

17 קראו, שם, פרעה מלך-מצריים שאון, העביר המועד.

18 חי-אני, נאום-המלך--יהוה צבאות, שמו: כי כתבור בהרים, וככרמל בים יבוא.

19 כלי גולה עשי לך, יושבת בת-מצריים: כי-נוף לשמה תהיה, וניצתה מאין יושב. {ס}

20 עגלה יפה-פייה, מצריים; קרץ מצפון, בא בא.

21 גם-שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי-גם-המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו: כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם.

22 קולה, כנחש ילך: כי-בחיל ילכו--ובקרדומות באו לה, כחוטבי עצים.

23 כרתו יערה נאום-יהוה, כי לא ייחקר: כי רבו מארבה, ואין להם מספר.

24 הובישה, בת-מצריים; ניתנה, ביד עם-צפון.

25 אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני פוקד אל-אמון מנוא, ועל-פרעה ועל-מצריים, ועל-אלוהיה ועל-מלכיה; ועל-פרעה--ועל הבוטחים, בו.

26 ונתתים, ביד מבקשי נפשם, וביד נבוכדראצר מלך-בבל, וביד-עבדיו; ואחרי-כן תשכון כימי-קדם, נאום-יהוה. {פ}

27 ואתה אל-תירא עבדי יעקוב, ואל-תיחת ישראל--כי הנני מושיעך מרחוק, ואת-זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד.

28 אתה אל-תירא עבדי יעקוב, נאום-יהוה--כי איתך, אני: כי אעשה כלה בכל-הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא-אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. {פ}

פַּרשָׁנוּת

פרק זה מדגיש את ריבונותו של אלוהים ואת חומרת משפטו נגד הרשעים. מצרים, אימפריה גדולה של פעם, מושפלת בכוחה של בבל, והאלילים שלהם מתגלים כחסרי אונים מול הזעם האלוהי. האזהרה מפני אמון באלים כוזבים ובכוח אנושי עדיין מהדהדת אותנו היום. בסופו של דבר, פרק זה מזכיר לנו שלאלוהים לא ילעגו ושרצונו תמיד ינצח.