ירמיהו, 3

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק ג' קורא אלוהים לעמו ישראל לחזור אליו, למרות בוגדתם ועבודת האלילים. הוא מתחנן בפניהם להודות בעוולותיהם ולהתרחק מחטאם, ומבטיח לסלוח ולהשיבם אם יעשו זאת. לבו של אלוהים מלא כמיהה לעמו לחזור אליו ולחוות את אהבתו ונאמנותו.

פסוקים

●

min

Bible version

1 לאמור הן ישלח איש את-אשתו והלכה מאיתו והייתה לאיש-אחר, הישוב אליה עוד--הלוא חנוף תחנף, הארץ ההיא; ואת, זנית ריעים רבים--ושוב אליי, נאום-יהוה.

2 שאי-עינייך על-שפיים וראי, איפה לא שוכבת--על-דרכים ישבת להם, כערבי במדבר; ותחניפי ארץ, בזנותייך וברעתך.

3 ויימנעו רביבים, ומלקוש לא היה; ומצח אישה זונה היה לך, מיאנת היכלם.

4 הלוא מעתה, קראת לי אבי; אלוף נעוריי, אתה.

5 הינטור לעולם, אם-ישמור לנצח; הנה דיברת ותעשי הרעות, ותוכל. {פ}

6 ויאמר יהוה אליי, בימי יאשייהו המלך, הראית, אשר עשתה משובה ישראל; הולכה היא על-כל-הר גבוה, ואל-תחת כל-עץ רענן--ותזני-שם.

7 ואומר, אחרי עשותה את-כל-אלה אליי תשוב--ולא-שבה; ותרא בגודה אחותה, יהודה.

8 וארא, כי על-כל-אודות אשר נאפה משובה ישראל, שילחתיה, ואתן את-ספר כריתותיה אליה; ולא יראה בוגדה יהודה, אחותה--ותלך, ותיזן גם-היא.

9 והיה מקול זנותה, ותחנף את-הארץ; ותנאף את-האבן, ואת-העץ.

10 וגם-בכל-זאת, לא-שבה אליי בגודה אחותה יהודה--בכל-ליבה: כי אם-בשקר, נאום-יהוה. {ס}

11 ויאמר יהוה אליי, צידקה נפשה משובה ישראל, מבוגדה, יהודה.

12 הלוך וקראת את-הדברים האלה צפונה, ואמרת שובה משובה ישראל נאום-יהוה--לא-אפיל פניי, בכם: כי-חסיד אני נאום-יהוה, לא אטור לעולם.

13 אך דעי עוונך, כי ביהוה אלוהייך פשעת; ותפזרי את-דרכייך לזרים, תחת כל-עץ רענן, ובקולי לא-שמעתם, נאום-יהוה.

14 שובו בנים שובבים נאום-יהוה, כי אנוכי בעלתי בכם; ולקחתי אתכם אחד מעיר, ושניים ממשפחה, והבאתי אתכם, ציון.

15 ונתתי לכם רועים, כליבי; ורעו אתכם, דעה והשכל.

16 והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה, נאום-יהוה--לא-יאמרו עוד ארון ברית-יהוה, ולא יעלה על-לב; ולא יזכרו-בו ולא יפקודו, ולא ייעשה עוד.

17 בעת ההיא, יקראו לירושלים כיסא יהוה, ונקוו אליה כל-הגויים לשם יהוה, לירושלים; ולא-ילכו עוד--אחרי, שרירות ליבם הרע. {ס}

18 בימים ההמה, ילכו בית-יהודה על-בית ישראל; ויבואו יחדיו, מארץ צפון, על-הארץ, אשר הנחלתי את-אבותיכם.

19 ואנוכי אמרתי, איך אשיתך בבנים, ואתן-לך ארץ חמדה, נחלת צבי צבאות גויים; ואומר, אבי תקראי-לי, ומאחריי, לא תשובי.

20 אכן בגדה אישה, מריעה; כן בגדתם בי בית ישראל, נאום-יהוה.

21 קול על-שפיים נשמע, בכי תחנוני בני ישראל: כי העוו את-דרכם, שכחו את-יהוה אלוהיהם.

22 שובו בנים שובבים, ארפא משובותיכם; הננו אתאנו לך, כי אתה יהוה אלוהינו.

23 אכן לשקר מגבעות, המון הרים; אכן ביהוה אלוהינו, תשועת ישראל.

24 והבושת, אכלה את-יגיע אבותינו--מנעורינו: את-צאנם, ואת-בקרם, את-בניהם, ואת-בנותיהם.

25 נשכבה בבושתנו, ותכסנו כלימתנו--כי ליהוה אלוהינו חטאנו אנחנו ואבותינו, מנעורינו ועד-היום הזה; ולא שמענו, בקול יהוה אלוהינו. {ס}

פַּרשָׁנוּת

ירמיהו פרק ג' הוא תזכורת רבת עוצמה לאהבתו הבלתי מעורערת של אלוהים ולרצונו לפיוס עם עמו, אפילו בעיצומו של המרד שלהם. הוא מדגיש את החשיבות של הכרה בחטא וחזרה לאלוהים בלב חרטה. הפרק גם חושף את ההשלכות של אי הציות ומזהיר מפני הסכנות שבליכת אלים שקר. בסופו של דבר, פרק זה מעודד אותנו לחזור לאלוהים ולבטוח באהבתו וברחמיו הבלתי נכשלים.