ירמיהו, 38

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק 38, אנו רואים את המשך הרדיפה של הנביא על ידי פקידי יהודה על שניבא נגד העיר. הם זורקים אותו לבור כדי למות, אבל סריס אתיופי אמיץ מציל אותו בעזרת המלך צדקיהו. למרות תמיכתו הסודית של המלך בירמיהו, הוא נשאר כלוא וממשיך להזהיר מפני חורבן ירושלים הממשמש ובא.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וישמע שפטיה בן-מתן, וגדליהו בן-פשחור, ויוכל בן-שלמיהו, ופשחור בן-מלכייה: את-הדברים--אשר ירמיהו מדבר אל-כל-העם, לאמור.

2 כה, אמר יהוה, היושב בעיר הזאת, ימות בחרב ברעב ובדבר; והיוצא אל-הכשדים וחיה, והייתה-לו נפשו לשלל וחי. {ס}

3 כה, אמר יהוה: הינתון תינתן העיר הזאת, ביד חיל מלך-בבל--ולכדה.

4 ויאמרו השרים אל-המלך, יומת נא את-האיש הזה--כי-על-כן הוא-מרפה את-ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל-העם, לדבר אליהם כדברים האלה: כי האיש הזה, איננו דורש לשלום לעם הזה--כי אם-לרעה.

5 ויאמר המלך צדקייהו, הנה-הוא בידכם: כי-אין המלך, יוכל אתכם דבר.

6 ויקחו את-ירמיהו, וישליכו אותו אל-הבור מלכייהו בן-המלך אשר בחצר המטרה, וישלחו את-ירמיהו, בחבלים; ובבור אין-מים כי אם-טיט, ויטבע ירמיהו בטיט. {ס}

7 וישמע עבד-מלך הכושי איש סריס, והוא בבית המלך, כי-נתנו את-ירמיהו, אל-הבור; והמלך יושב, בשער בנימין.

8 וייצא עבד-מלך, מבית המלך; וידבר אל-המלך, לאמור.

9 אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל-אשר עשו לירמיהו הנביא, את אשר-השליכו, אל-הבור; וימת תחתיו מפני הרעב, כי אין הלחם עוד בעיר.

10 ויצווה המלך, את עבד-מלך הכושי לאמור: קח בידך מזה, שלושים אנשים, והעלית את-ירמיהו הנביא מן-הבור, בטרם ימות.

11 וייקח עבד-מלך את-האנשים בידו, ויבוא בית-המלך אל-תחת האוצר, וייקח משם בלויי סחבות, ובלויי מלחים; וישלחם אל-ירמיהו אל-הבור, בחבלים.

12 ויאמר עבד-מלך הכושי אל-ירמיהו, שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך, מתחת, לחבלים; ויעש ירמיהו, כן.

13 וימשכו את-ירמיהו בחבלים, ויעלו אותו מן-הבור; ויישב ירמיהו, בחצר המטרה. {ס}

14 וישלח המלך צדקייהו, וייקח את-ירמיהו הנביא אליו, אל-מבוא השלישי, אשר בבית יהוה; ויאמר המלך אל-ירמיהו, שואל אני אותך דבר--אל-תכחד ממני, דבר.

15 ויאמר ירמיהו, אל-צדקייהו, כי אגיד לך, הלוא המת תמיתני; וכי, איעצך, לא תשמע, אליי.

16 ויישבע המלך צדקייהו, אל-ירמיהו--בסתר לאמור: חי-יהוה אשר עשה-לנו את-הנפש הזאת, אם-אמיתך, ואם-אתנך ביד האנשים האלה, אשר מבקשים את-נפשך. {ס}

17 ויאמר ירמיהו אל-צדקייהו {ס} כה-אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל, אם-יצוא תצא אל-שרי מלך-בבל וחייתה נפשך, והעיר הזאת, לא תישרף באש; וחיית, אתה וביתך.

18 ואם לא-תצא, אל-שרי מלך בבל--וניתנה העיר הזאת ביד הכשדים, ושרפוה באש; ואתה, לא-תימלט מידם. {ס}

19 ויאמר המלך צדקייהו, אל-ירמיהו: אני דואג את-היהודים, אשר נפלו אל-הכשדים--פן-ייתנו אותי בידם, והתעללו-בי.

20 ויאמר ירמיהו, לא ייתנו; שמע-נא בקול יהוה, לאשר אני דובר אליך--וייטב לך, ותחי נפשך.

21 ואם-מאן אתה, לצאת--זה הדבר, אשר הראני יהוה.

22 והנה כל-הנשים, אשר נשארו בבית מלך-יהודה, מוצאות, אל-שרי מלך בבל; והנה אומרות, הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך, הוטבעו בבוץ רגלך, נסוגו אחור.

23 ואת-כל-נשיך ואת-בניך, מוציאים אל-הכשדים, ואתה, לא-תימלט מידם: כי ביד מלך-בבל תיתפש, ואת-העיר הזאת תשרוף באש. {ס}

24 ויאמר צדקייהו אל-ירמיהו, איש אל-יידע בדברים-האלה--ולא תמות.

25 וכי-ישמעו השרים, כי-דיברתי איתך, ובאו אליך ואמרו אליך הגידה-נא לנו מה-דיברת אל-המלך אל-תכחד ממנו, ולא נמיתך; ומה-דיבר אליך, המלך.

26 ואמרת אליהם, מפיל-אני תחינתי לפני המלך, לבלתי השיבני בית יהונתן, למות שם. {פ}

27 ויבואו כל-השרים אל-ירמיהו, וישאלו אותו, ויגד להם ככל-הדברים האלה, אשר ציווה המלך; ויחרישו ממנו, כי לא-נשמע הדבר.

28 ויישב ירמיהו בחצר המטרה, עד-יום אשר-נלכדה ירושלים; {ס} והיה, כאשר נלכדה ירושלים.

פַּרשָׁנוּת

פרק זה מדגיש את גבורתו של הסריס האתיופי בסיכון חייו כדי להציל את ירמיהו. זה גם מדגים את המורכבות של דמותו של המלך צדקיהו כשהוא מצדד בסתר בנביא אך אינו מסוגל לפעול לפי אמונותיו בשל פחד מפקידיו. המחויבות הבלתי מעורערת של ירמיהו למסר שלו מעוררת השראה, גם לנוכח הרדיפות והמאסר. הוא משמש כתזכורת לחשיבות של אמירת אמת לכוח, גם כאשר זה לא פופולרי או נוח.