ירמיהו, 30

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק 30, אלוהים מדבר אל הנביא על שיקומו הקרוב של עמו לאחר זמן של דין וגלות. הוא מבטיח להחזיר אותם לארצם, לרפא אותם מפצעיהם ולהקים איתם ברית חדשה. אלוהים גם מזהיר את העמים שהתעללו בישראל שמשפט בא עליהם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמור.

2 כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, לאמור: כתוב-לך, את כל-הדברים אשר-דיברתי אליך--אל-ספר.

3 כי הנה ימים באים, נאום-יהוה, ושבתי את-שבות עמי ישראל ויהודה, אמר יהוה; והשיבותים, אל-הארץ אשר-נתתי לאבותם--וירשוה. {פ}

4 ואלה הדברים, אשר דיבר יהוה אל-ישראל--ואל-יהודה.

5 כי-כה אמר יהוה, קול חרדה שמענו--פחד, ואין שלום.

6 שאלו-נא וראו, אם-יולד זכר: מדוע ראיתי כל-גבר ידיו על-חלציו, כיולדה, ונהפכו כל-פנים, ליירקון.

7 הוי, כי גדול היום ההוא--מאיין כמוהו; ועת-צרה היא ליעקוב, וממנה ייוושע.

8 והיה ביום ההוא נאום יהוה צבאות, אשבור עולו מעל צווארך, ומוסרותיך, אנתק; ולא-יעבדו-בו עוד, זרים.

9 ועבדו, את יהוה אלוהיהם, ואת דויד מלכם, אשר אקים להם. {ס}

10 ואתה אל-תירא עבדי יעקוב נאום-יהוה, ואל-תיחת ישראל--כי הנני מושיעך מרחוק, ואת-זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד.

11 כי-איתך אני נאום-יהוה, להושיעך: כי אעשה כלה בכל-הגויים אשר הפיצותיך שם, אך אותך לא-אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. {פ}

12 כי כה אמר יהוה, אנוש לשברך--נחלה, מכתך.

13 אין-דן דינך, למזור; רפואות תעלה, אין לך.

14 כל-מאהבייך שכחוך, אותך לא ידרושו: כי מכת אויב הכיתיך, מוסר אכזרי--על רוב עוונך, עצמו חטאותייך.

15 מה-תזעק על-שברך, אנוש מכאובך: על רוב עוונך, עצמו חטאותייך--עשיתי אלה, לך.

16 לכן כל-אוכלייך, ייאכלו, וכל-צרייך כולם, בשבי ילכו; והיו שואסייך למשיסה, וכל-בוזזייך אתן לבז.

17 כי אעלה ארוכה לך וממכותייך ארפאך, נאום-יהוה: כי נידחה, קראו לך--ציון היא, דורש אין לה. {ס}

18 כה אמר יהוה, הנני-שב שבות אוהלי יעקוב, ומשכנותיו, ארחם; ונבנתה עיר על-תילה, וארמון על-משפטו יישב.

19 ויצא מהם תודה, וקול משחקים; והרביתים ולא ימעטו, והכבדתים ולא יצערו.

20 והיו בניו כקדם, ועדתו לפניי תיכון; ופקדתי, על כל-לוחציו.

21 והיה אדירו ממנו, ומושלו מקרבו ייצא, והקרבתיו, וניגש אליי: כי מי הוא-זה ערב את-ליבו, לגשת אליי--נאום-יהוה.

22 והייתם לי, לעם; ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים. {ס}

23 הנה סערת יהוה, חמה יצאה--סער, מתגורר: על ראש רשעים, יחול.

24 לא ישוב, חרון אף-יהוה, עד-עשותו ועד-הקימו, מזימות ליבו; באחרית הימים, תתבוננו בה.

25 בעת ההיא, נאום-יהוה, אהיה לאלוהים, לכול משפחות ישראל; והמה, יהיו-לי לעם. {ס}

פַּרשָׁנוּת

ירמיהו חי בתקופה סוערת בתולדות ישראל, כאשר העם עמד בפני משפט וגלות בשל אי-ציותם לאלוהים. אולם, בעיצומו של החושך הזה, אלוהים דיבר מסר של תקווה ושיקום לעמו. בפרק 30, הקב"ה מבטיח להחזיר את עמו לארצם ולהקים עמם ברית חדשה המבוססת על חסדו ומחילה. פרק זה משמש גם אזהרה לאומות שהתעללו בישראל, ומזכיר להם שמעשיהם יצליחו. לא להישאר ללא עונש. צדקתו של אלוהים ניכרת לאורך כל הקטע הזה, שכן הוא מבטיח להשיב את עמו תוך שהוא מטיל אחריות על אויביהם. כשאנו קוראים את דברי ירמיהו, אנו יכולים למצוא נחמה בידיעה שאלוהים הוא אלוהים אוהב וצודק שרוצה להחזיר את עמו. אפילו בתקופות החושך והמאבק שלנו, אנו יכולים לסמוך על נאמנותו ולצפות לתקווה שהוא מציע.