ירמיהו, 22

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

ירמיהו מעביר מסר מאלוהים למלכי יהודה, קורא להם לשלוט בצדק ומתריע מפני ההשלכות של אי-ציותם. הפרק מדגיש את חשיבות המנהיגות ואת האחריות הכרוכה בהחזקת הכוח.

פסוקים

●

min

Bible version

1 כה אמר יהוה, רד בית-מלך יהודה; ודיברת שם, את-הדבר הזה.

2 ואמרת, שמע דבר-יהוה, מלך יהודה, היושב על-כיסא דויד: אתה ועבדיך ועמך, הבאים בשערים האלה.

3 כה אמר יהוה, עשו משפט וצדקה, והצילו גזול, מיד עשוק; וגר יתום ואלמנה אל-תונו, אל-תחמוסו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה.

4 כי אם-עשה תעשו, את-הדבר הזה--ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדויד על-כיסאו, רוכבים ברכב ובסוסים, הוא ועבדיו, ועמו.

5 ואם לא תשמעו, את-הדברים האלה--בי נשבעתי נאום-יהוה, כי-לחורבה יהיה הבית הזה. {פ}

6 כי-כה אמר יהוה, על-בית מלך יהודה, גלעד אתה לי, ראש הלבנון; אם-לא אשיתך מדבר, ערים לא נושבו.

7 וקידשתי עליך משחיתים, איש וכליו; וכרתו מבחר ארזיך, והפילו על-האש.

8 ועברו גויים רבים, על העיר הזאת; ואמרו, איש אל-ריעהו, על-מה עשה יהוה ככה, לעיר הגדולה הזאת.

9 ואמרו--על אשר עזבו, את-ברית יהוה אלוהיהם; וישתחוו לאלוהים אחרים, ויעבדום. {ס}

10 אל-תבכו למת, ואל-תנודו לו; בכו בכה, להולך--כי לא ישוב עוד, וראה את-ארץ מולדתו.

11 כי כה אמר-יהוה אל-שלום בן-יאשייהו מלך יהודה, המולך תחת יאשייהו אביו, אשר יצא, מן-המקום הזה: לא-ישוב שם, עוד.

12 כי, במקום אשר-הגלו אותו--שם ימות; ואת-הארץ הזאת, לא-יראה עוד. {ס}

13 הוי בונה ביתו בלא-צדק, ועלייותיו בלא משפט; בריעהו יעבוד חינם, ופועלו לא ייתן-לו.

14 האומר, אבנה-לי בית מידות, ועלייות, מרווחים; וקרע לו, חלוניי, וספון בארז, ומשוח בששר.

15 התמלוך, כי אתה מתחרה בארז; אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה--אז, טוב לו.

16 דן דין-עני ואביון, אז טוב; הלוא-היא הדעת אותי, נאום-יהוה.

17 כי אין עיניך וליבך, כי אם-על-בצעך; ועל דם-הנקי לשפוך, ועל-העושק ועל-המרוצה לעשות. {ס}

18 לכן כה-אמר יהוה, אל-יהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה, לא-יספדו לו, הוי אחי והוי אחות; לא-יספדו לו, הוי אדון והוי הודו.

19 קבורת חמור, ייקבר; סחוב והשלך, מהלאה לשערי ירושלים. {ס}

20 עלי הלבנון וצעקי, ובבשן תני קולך; וצעקי, מעברים, כי נשברו, כל-מאהבייך.

21 דיברתי אלייך בשלוותייך, אמרת לא אשמע; זה דרכך מנעורייך, כי לא-שמעת בקולי.

22 כל-רועייך תרעה-רוח, ומאהבייך בשבי ילכו: כי אז תבושי ונכלמת, מכול רעתך.

23 יושבת בלבנון, מקוננת בארזים: מה-ניחנת בבוא-לך חבלים, חיל כיולדה.

24 חי-אני, נאום-יהוה, כי אם-יהיה כוניהו בן-יהויקים מלך יהודה, חותם על-יד ימיני: כי משם, אתקנך.

25 ונתתיך, ביד מבקשי נפשך, וביד אשר-אתה יגור, מפניהם--וביד נבוכדראצר מלך-בבל, וביד הכשדים.

26 והטלתי אותך, ואת-אימך אשר ילדתך, על הארץ אחרת, אשר לא-יולדתם שם; ושם, תמותו.

27 ועל-הארץ, אשר-הם מנשאים את-נפשם--לשוב שם: שמה, לא ישובו. {פ}

28 העצב נבזה נפוץ, האיש הזה כוניהו, אם-כלי, אין חפץ בו; מדוע הוטלו, הוא וזרעו, והושלכו, על-הארץ אשר לא-ידעו.

29 ארץ ארץ, ארץ--שמעי, דבר-יהוה.

30 כה אמר יהוה, כתבו את-האיש הזה ערירי--גבר, לא-יצלח בימיו: כי לא יצלח מזרעו, איש יושב על-כיסא דויד, ומושל עוד, ביהודה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

הפרק נפתח בקריאה למלכי יהודה להקשיב לדבר ה' ולמשול בהגינות תוך גילוי דאגה לעניים ולנדכאים. בפסוקים 3-5, הם נקראים לשמור על צדק וצדקה כדי למנוע את זעמו של אלוהים מפני שפכו עליהם. הפרק ממשיך ומתייחס לחוסר הציות של מלכים קודמים ומזהיר מפני החורבן המצפה למי שלא מצליח לשלוט בצדק. לאחר מכן, הטקסט ממקד את תשומת ליבו למלך יהויקים, הנידון על אנוכיותו, חמדנותו ואכזריותו. ירמיהו חוזה שהוא ימות מוות מביש, בלי מי שיתאבל עליו. הפסוקים הבאים מתארים את השממה שתתגבר על יהודה ואנשיה בשל רשעות שליטיה. בסך הכל, פרק זה הוא תזכורת רבת עוצמה לחשיבותה של מנהיגות טובה ולהשלכות של ניצול לרעה של כוח. היא דוחקת בנו לשים בצד את האינטרסים האנוכיים שלנו ולמשול בצדק ובחמלה.