ירמיהו, 14

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו י"ד מלין הנביא על הבצורת הקשה שפוקדת את יהודה וירושלים. הוא זועק לאלוהים לרחמים ומתערב בשם העם. עם זאת, אלוהים מגלה שחטאיהם גרמו לסבלם ומזהיר אותם מפני משפט צפוי.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו, על-דברי הבצרות.

2 אבלה יהודה, ושעריה אומללו קדרו לארץ; וצווחת ירושלים, עלתה.

3 ואדיריהם, שלחו צעיריהם למים; באו על-גבים לא-מצאו מים, שבו כליהם ריקם--בושו והוכלמו, וחפו ראשם.

4 בעבור האדמה חתה, כי לא-היה גשם בארץ; בושו איכרים, חפו ראשם.

5 כי גם-איילת בשדה, ילדה ועזוב: כי לא-היה, דשא.

6 ופראים עמדו על-שפיים, שאפו רוח כתנים; כלו עיניהם, כי-אין עשב.

7 אם-עוונינו, ענו בנו--יהוה, עשה למען שמך: כי-רבו משובותינו, לך חטאנו.

8 מקוה, ישראל, מושיעו, בעת צרה--למה תהיה כגר בארץ, וכאורח נטה ללון.

9 למה תהיה כאיש נדהם, כגיבור לא-יוכל להושיע; ואתה בקרבנו יהוה, ושמך עלינו נקרא--אל-תניחנו. {ס}

10 כה-אמר יהוה לעם הזה, כן אהבו לנוע--רגליהם, לא חשכו; ויהוה, לא רצם--עתה יזכור עוונם, ויפקוד חטאותם. {פ}

11 ויאמר יהוה, אליי: אל-תתפלל בעד-העם הזה, לטובה.

12 כי יצומו, אינני שומע אל-רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה, אינני רוצם: כי, בחרב וברעב ובדבר, אנוכי, מכלה אותם. {ס}

13 ואומר אהה אדוניי יהוה, הנה הנביאים אומרים להם לא-תראו חרב, ורעב, לא-יהיה לכם: כי-שלום אמת אתן לכם, במקום הזה. {ס}

14 ויאמר יהוה אליי, שקר הנביאים ניבאים בשמי--לא שלחתים ולא ציוויתים, ולא דיברתי אליהם; חזון שקר וקסם ואליל, ותרמית ליבם, המה, מתנבאים לכם. {ס}

15 לכן כה-אמר יהוה, על-הנביאים הניבאים בשמי ואני לא-שלחתים, והמה אומרים, חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת: בחרב וברעב ייתמו, הנביאים ההמה.

16 והעם אשר-המה ניבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב, ואין מקבר להמה--המה נשיהם, ובניהם ובנותיהם; ושפכתי עליהם, את-רעתם.

17 ואמרת אליהם את-הדבר הזה, תרדנה עיניי דמעה לילה ויומם ואל-תדמינה: כי שבר גדול נשברה, בתולת בת-עמי--מכה, נחלה מאוד.

18 אם-יצאתי השדה, והנה חללי-חרב, ואם באתי העיר, והנה תחלואי רעב: כי-גם-נביא גם-כוהן סחרו אל-ארץ, ולא ידעו. {ס}

19 המאוס מאסת את-יהודה, אם-בציון געלה נפשך--מדוע הכיתנו, ואין לנו מרפא; קווה לשלום ואין טוב, ולעת מרפא והנה בעתה.

20 ידענו יהוה רשענו, עוון אבותינו: כי חטאנו, לך.

21 אל-תנאץ למען שמך, אל-תנבל כיסא כבודך; זכור, אל-תפר בריתך איתנו.

22 היש בהבלי הגויים מגשימים, ואם-השמיים ייתנו רביבים; הלוא אתה-הוא יהוה אלוהינו, ונקווה-לך--כי-אתה עשית, את-כל-אלה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

פרק זה מדגיש את ההשלכות של אי ציות ואת חשיבות החזרה בתשובה. למרות מצבם הנואש, האנשים איטים להכיר בעוולותיהם ולחזור לאלוהים. במקום זאת, הם מסתמכים על נביאי שקר שמציעים הבטחות ריקות ומסרבים להישמע לאזהרותיו של ירמיהו. תגובתו של אלוהים חושפת את צדקתו, צדקתו ורחמיו. הוא רוצה לגלות חמלה, אבל המרד המתמשך של האנשים הופך למכשול לחסדו. אף על פי כן, אלוהים מראה את אהבתו אליהם בכך שהוא נענה לתחינתו של ירמיהו לרחמים והבטחה להציל שארית. בסך הכל, פרק זה משמש אזהרה לכל מי שלא מציית בכוונה לצוות האל. זה מזכיר לנו שלבחירות שלנו יש השלכות ושחזרה בתשובה אמיתית מובילה לשיקום ולחברה מחודשת עם אלוהים.