ירמיהו, 13

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו יג, אלוהים מורה לנביא לקנות אבנט פשתן וללבוש אותו מבלי לכבס אותו. לאחר מכן הוא אומר לו להחביא אותו בנקיק של סלע ליד נהר הפרת. מאוחר יותר, אלוהים אומר לירמיהו להחזיר את האבנט, אך הוא הפך הרוס וחסר ערך. זה משמש כמטאפורה לאופן שבו בני יהודה הפכו מושחתים וחסרי תועלת בחוסר נאמנותם לאלוהים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 כה-אמר יהוה אליי, הלוך וקנית לך איזור פשתים, ושמתו, על-מותניך; ובמים, לא תביאהו.

2 ואקנה את-האיזור, כדבר יהוה; ואשים, על-מותניי. {פ}

3 ויהי דבר-יהוה אליי, שנית לאמור.

4 קח את-האיזור אשר קנית, אשר על-מותניך; וקום לך פרתה, וטומנהו שם בנקיק הסלע.

5 ואלך, ואטמנהו בפרת, כאשר ציווה יהוה, אותי.

6 ויהי, מקץ ימים רבים; ויאמר יהוה אליי, קום לך פרתה, וקח משם את-האיזור, אשר ציוויתיך לטומנו-שם.

7 ואלך פרתה--ואחפור ואקח את-האיזור, מן-המקום אשר-טמנתיו שמה; והנה נשחת האיזור, לא יצלח לכול. {פ}

8 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

9 כה, אמר יהוה: ככה אשחית את-גאון יהודה, ואת-גאון ירושלים--הרב.

10 העם הזה הרע המאנים לשמוע את-דבריי, ההולכים בשרירות ליבם, וילכו אחרי אלוהים אחרים, לעובדם ולהשתחוות להם; ויהי כאיזור הזה, אשר לא-יצלח לכול. {ס}

11 כי כאשר ידבק האיזור אל-מותני-איש, כן הדבקתי אליי את-כל-בית ישראל ואת-כל-בית יהודה נאום-יהוה, להיות לי לעם, ולשם ולתהילה ולתפארת; ולא, שמעו.

12 ואמרת אליהם את-הדבר הזה, {ס} כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, כל-נבל, יימלא יין; ואמרו אליך--הידוע לא נדע, כי כל-נבל יימלא יין.

13 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה, הנני ממלא את-כל-יושבי הארץ הזאת ואת-המלכים היושבים לדויד על-כיסאו ואת-הכוהנים ואת-הנביאים ואת כל-יושבי ירושלים--שיכרון.

14 וניפצתים איש אל-אחיו והאבות והבנים, יחדיו--נאום-יהוה; לא-אחמול ולא-אחוס ולא ארחם, מהשחיתם.

15 שמעו והאזינו, אל-תגבהו: כי יהוה, דיבר.

16 תנו ליהוה אלוהיכם כבוד בטרם יחשיך, ובטרם יתנגפו רגליכם על-הרי נשף; וקיוויתם לאור ושמה לצלמוות, ושית לערפל.

17 ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה-נפשי מפני גווה; ודמוע תדמע ותרד עיני, דמעה, כי נשבה, עדר יהוה. {ס}

18 אמור למלך ולגבירה, השפילו שבו: כי ירד מראשותיכם, עטרת תפארתכם.

19 ערי הנגב סוגרו, ואין פותח; הוגלת יהודה כולה, הוגלת שלומים. {ס}

20 שאו עיניכם וראו, הבאים מצפון; איה, העדר נתן-לך--צאן, תפארתך.

21 מה-תאמרי, כי-יפקוד עלייך, ואת לימדת אותם עלייך אלופים, לראש; הלוא חבלים יאחזוך, כמו אשת לידה.

22 וכי תאמרי בלבבך, מדוע קראוני אלה; ברוב עוונך נגלו שולייך, נחמסו עקבייך.

23 היהפוך כושי עורו, ונמר חברבורותיו; גם-אתם תוכלו להיטיב, לימודי הרע.

24 ואפיצם, כקש-עובר, לרוח, מדבר.

25 זה גורלך מנת-מידייך מאיתי, נאום-יהוה, אשר שכחת אותי, ותבטחי בשקר.

26 וגם-אני חשפתי שולייך, על-פנייך; ונראה, קלונך.

27 ניאופייך ומצהלותייך, זימת זנותך, על-גבעות בשדה, ראיתי שיקוצייך; אוי לך, ירושלים--לא תטהרי, אחרי מתיי עוד. {ס}

פַּרשָׁנוּת

השימוש בחפץ פיזי, אבנט הפשתן, להעברת מסר רוחני הוא טכניקה נפוצה בספרות הנבואית. האבנט מייצג את בני יהודה, שבמקורם היו טהורים ובעלי ערך בעיני אלוהים, אך מאז הפכו מושחתים וחסרי ערך. פעולת אי-רחצת האבנט מסמלת את סירוב העם להתנקות מחטאיו ולחזור לאלוהים. העובדה שהאבנט הרוס וחסר תועלת לאחר שהוסתר בנקיק מייצגת את ההשלכות הקשות של חוסר נאמנות האנשים. בסופו של דבר, פרק זה משמש אזהרה לכל המאמינים להישאר נאמנים לאלוהים ולא להיפגם על ידי העולם.