ירמיהו, 11

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בפרק י"א בספר ירמיהו, אלוהים מדבר אל הנביא על הברית שהופרה בינו לבין עמו. הוא מזכיר להם את הברית שנכרתה בחורב וכיצד הם לא צייתו לה. אלוהים מזהיר מההשלכות של אי הציות שלהם, אבל העם מסרב להקשיב.

פסוקים

●

min

Bible version

1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמור.

2 שמעו, את-דברי הברית הזאת; ודיברתם אל-איש יהודה, ועל-יושבי ירושלים.

3 ואמרת אליהם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל: ארור האיש--אשר לא ישמע, את-דברי הברית הזאת.

4 אשר ציוויתי את-אבותיכם ביום הוציאי-אותם מארץ-מצריים מכור הברזל לאמור, שמעו בקולי ועשיתם אותם, ככול אשר-אצווה, אתכם; והייתם לי, לעם, ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים.

5 למען הקים את-השבועה אשר-נשבעתי לאבותיכם, לתת להם ארץ זבת חלב ודבש--כיום הזה; ואען ואומר, אמן יהוה. {פ}

6 ויאמר יהוה, אליי, קרא את-כל-הדברים האלה בערי יהודה, ובחוצות ירושלים לאמור: שמעו, את-דברי הברית הזאת, ועשיתם, אותם.

7 כי העד העידותי באבותיכם, ביום העלותי אותם מארץ מצריים ועד-היום הזה, השכם והעד, לאמור: שמעו, בקולי.

8 ולא שמעו, ולא-הטו את-אוזנם, וילכו, איש בשרירות ליבם הרע; ואביא עליהם את-כל-דברי הברית-הזאת, אשר-ציוויתי לעשות--ולא עשו. {ס}

9 ויאמר יהוה, אליי: נמצא-קשר באיש יהודה, וביושבי ירושלים.

10 שבו על-עוונות אבותם הראשונים, אשר מיאנו לשמוע את-דבריי, והמה הלכו אחרי אלוהים אחרים, לעובדם; הפרו בית-ישראל, ובית יהודה, את-בריתי, אשר כרתי את-אבותם. {ס}

11 לכן, כה אמר יהוה, הנני מביא אליהם רעה, אשר לא-יוכלו לצאת ממנה; וזעקו אליי, ולא אשמע אליהם.

12 והלכו ערי יהודה, ויושבי ירושלים, וזעקו אל-האלוהים, אשר הם מקטרים להם; והושע לא-יושיעו להם, בעת רעתם.

13 כי מספר עריך, היו אלוהיך יהודה; ומספר חוצות ירושלים, שמתם מזבחות לבושת--מזבחות, לקטר לבעל. {ס}

14 ואתה, אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תישא בעדם, רינה ותפילה: כי אינני שומע, בעת קוראם אליי--בעד רעתם. {ס}

15 מה לידידי בביתי, עשותה המזימתה הרבים, ובשר-קודש, יעברו מעלייך: כי רעתכי, אז תעלוזי.

16 זית רענן יפה פרי-תואר, קרא יהוה שמך--לקול המולה גדולה, הצית אש עליה, ורעו, דלייותיו.

17 ויהוה צבאות הנוטע אותך, דיבר עלייך רעה: בגלל רעת בית-ישראל ובית יהודה, אשר עשו להם להכעיסני--לקטר לבעל. {פ}

18 ויהוה הודיעני, ואדעה; אז, הראיתני מעלליהם.

19 ואני, ככבש אלוף יובל לטבוח; ולא-ידעתי כי-עליי חשבו מחשבות, נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים--ושמו, לא-ייזכר עוד.

20 ויהוה צבאות שופט צדק, בוחן כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גיליתי את-ריבי. {ס}

21 לכן, כה-אמר יהוה על-אנשי ענתות, המבקשים את-נפשך, לאמור: לא תינבא בשם יהוה, ולא תמות בידנו. {פ}

22 לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני פוקד, עליהם: הבחורים, ימותו בחרב, בניהם ובנותיהם, ימותו ברעב.

23 ושארית, לא תהיה להם: כי-אביא רעה אל-אנשי ענתות, שנת פקודתם. {ס}

פַּרשָׁנוּת

בפרק זה אנו רואים את אהבתו של אלוהים לעמו, אך אנו רואים גם את צדקתו. הוא חפץ בציות ונאמנות, אבל האנשים פנו ממנו. פרק זה מלמד אותנו את חשיבות הציות ואת ההשלכות של אי הציות. זוהי תזכורת מפוכחת עבורנו שעלינו לשאוף תמיד לקיים את הברית שלנו עם אלוהים ולא לקחת את אהבתו וחסדו כמובן מאליו.