יחזקאל, 34

Name: יחזקאל
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ביחזקאל פרק ל"ד, ה' נוזף ברועי ישראל על כישלונם לטפל בצאנו, מה שמוביל לפיזור ולסבל של עמו. הוא מבטיח לבוא לאסוף את צאן בעצמו, להוביל אותם למרעה ירוקים ולמים שקטים, ולשפוט בין הכבשה השמנה והרזה. הפרק מסתיים בכך שה' מאשר את בריתו עם עמו ומבטיח לכרות עמם ברית שלום חדשה.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

2 בן-אדם, הינבא על-רועי ישראל; הינבא ואמרת אליהם לרועים כה אמר אדוניי יהוה, הוי רועי-ישראל אשר היו רועים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרועים.

3 את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו.

4 את-הנחלות לא חיזקתם ואת-החולה לא-ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת-הנידחת לא השבותם, ואת-האובדת לא ביקשתם; ובחוזקה רדיתם אותם, ובפרך.

5 ותפוצינה, מבלי רועה; ותהיינה לאוכלה לכל-חית השדה, ותפוצינה.

6 ישגו צאני בכל-ההרים, ועל כל-גבעה רמה; ועל כל-פני הארץ נפוצו צאני, ואין דורש ואין מבקש.

7 לכן רועים, שמעו את-דבר יהוה.

8 חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאוכלה לכל-חית השדה מאין רועה, ולא-דרשו רועיי, את-צאני; וירעו הרועים אותם, ואת-צאני לא רעו.

9 לכן, הרועים--שמעו, דבר-יהוה.

10 כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-הרועים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא-ירעו עוד הרועים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיינה להם לאוכלה. {ס}

11 כי כה אמר, אדוניי יהוה: הנני-אני, ודרשתי את-צאני וביקרתים.

12 כבקרת רועה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו, נפרשות--כן, אבקר את-צאני; והצלתי אתהם, מכל-המקומות אשר נפוצו שם, ביום ענן, וערפל.

13 והוצאתים מן-העמים, וקיבצתים מן-הארצות, והביאותים, אל-אדמתם; ורעיתים, אל-הרי ישראל, באפיקים, ובכול מושבי הארץ.

14 במרעה-טוב ארעה אותם, ובהרי מרום-ישראל יהיה נווהם; שם תרבצנה בנווה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל.

15 אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום אדוניי יהוה.

16 את-האובדת אבקש, ואת-הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט.

17 ואתנה צאני, כה אמר אדוניי יהוה: הנני שופט בין-שה לשה, לאילים ולעתודים.

18 המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפושון.

19 וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה. {פ}

20 לכן, כה אמר אדוניי יהוה--אליהם: הנני-אני--ושפטתי בין-שה בריה, ובין שה רזה.

21 יען, בצד ובכתף תהדופו, ובקרניכם תנגחו, כל-הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל-החוצה.

22 והושעתי לצאני, ולא-תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה.

23 והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אותם, והוא-יהיה להן לרועה.

24 ואני יהוה, אהיה להם לאלוהים, ועבדי דויד, נשיא בתוכם: אני יהוה, דיברתי.

25 וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה-רעה מן-הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים.

26 ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעיתו, גשמי ברכה יהיו.

27 ונתן עץ השדה את-פרייו, והארץ תיתן יבולה, והיו על-אדמתם, לבטח; וידעו כי-אני יהוה, בשברי את-מוטות עולם, והצלתים, מיד העובדים בהם.

28 ולא-יהיו עוד בז לגויים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד.

29 והקימותי להם מטע, לשם; ולא-יהיו עוד אסופי רעב, בארץ, ולא-ישאו עוד, כלימת הגויים.

30 וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם--איתם; והמה, עמי בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה.

31 ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם: אני, אלוהיכם--נאום, אדוניי יהוה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

דמותו של אלוהים כרועה של עמו היא נושא שחוזר על עצמו בתנ"ך, ויחזקאל משתמש בו גם כדי לנזוף ולנחם את בני ישראל. רועי ישראל, המנהיגים והשליטים של האומה, היו אחראים לשלומם של עמם, אך כשלו בתפקידיהם, והובילו לגלותם ולסבלם. אלוהים מבטיח לבוא בעצמו ולדאוג לעדר שלו, להראות את אהבתו וחמלתו לעמו. הדין נגד הכבשה השמנה והרזה הוא אזהרה למי שהתרשלו או התעללו כלפי אחיהם בני ישראל. אישור הברית וההבטחה לברית שלום חדשה מספקים תקווה לעתיד טוב יותר לעם אלוהים, עם אותו כרועה ומדריך.