Ezekiel 16

Name: Ezekiel
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

In Ezekiel 16, the Lord speaks to the prophet Ezekiel about the history of Jerusalem and its constant unfaithfulness towards God. Using a metaphor of a newborn girl who is rescued and raised by a loving husband, God recounts how Jerusalem was rescued, nurtured, and blessed but still turned away from God and worshipped other gods. The chapter ends with a warning that Jerusalem will face judgment for its sins.

פסוקים

●

min

פגשו את הגיבורים של Ezekiel

photo of biblical Philistine — Philistine

The Unfaithful Jerusalem

1 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

2 בן-אדם, הודע את-ירושלים את-תועבותיה.

3 ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, לירושלים, מכורותייך ומולדותייך, מארץ הכנעני; אביך האמורי, ואימך חיתית.

4 ומולדותייך, ביום הולדת אותך לא-כורת שורך, ובמים לא-רוחצת, למשעי; והומלח לא הומלחת, והוחתל לא חותלת.

5 לא-חסה עלייך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחומלה עלייך; ותושלכי אל-פני השדה, בגועל נפשך, ביום, הולדת אותך.

6 ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי.

7 רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים: שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה.

8 ואעבור עלייך ואראך, והנה עיתך עת דודים, ואפרוש כנפי עלייך, ואכסה ערוותך; ואישבע לך ואבוא בברית אותך, נאום אדוניי יהוה--ותהיי-לי.

9 וארחצך במים, ואשטוף דמייך מעלייך; ואסוכך, בשמן.

10 ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי.

11 ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על-ידייך, ורביד על-גרונך.

12 ואתן נזם, על-אפך, ועגילים, על-אוזנייך; ועטרת תפארת, בראשך.

13 ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן, אכלת; ותיפי במאוד מאוד, ותצלחי למלוכה.

14 וייצא לך שם בגויים, ביופייך: כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עלייך--נאום, אדוניי יהוה.

15 ותבטחי ביופייך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותייך על-כל-עובר, לו-יהי.

16 ותקחי מבגדייך, ותעשי-לך במות טלואות, ותזני, עליהם: לא באות, ולא יהיה.

17 ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך, צלמי זכר; ותזני-בם.

18 ותקחי את-בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטורתי, נתת, לפניהם.

19 ולחמי אשר-נתתי לך סולת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, ויהי: נאום, אדוניי יהוה.

20 ותקחי את-בנייך ואת-בנותייך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותייך.

21 ותשחטי, את-בניי; ותיתנים, בהעביר אותם להם.

22 ואת כל-תועבותייך ותזנותייך, לא זכרת את-ימי נעורייך--בהיותך עירום ועריה, מתבוססת בדמך היית.

23 ויהי, אחרי כל-רעתך: אוי אוי לך, נאום אדוניי יהוה.

24 ותבני-לך, גב; ותעשי-לך רמה, בכל-רחוב.

25 אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יופייך, ותפשקי את-רגלייך לכל-עובר; ותרבי, את-תזנותייך.

26 ותזני אל-בני-מצריים שכנייך, גדלי בשר; ותרבי את-תזנותך, להכעיסני.

27 והנה נטיתי ידי עלייך, ואגרע חוקך; ואתנך בנפש שונאותייך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זימה.

28 ותזני אל-בני אשור, מבלתי שובעתך; ותזנים, וגם לא שבעת.

29 ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען, כשדימה; וגם-בזאת, לא שבעת.

30 מה אמולה ליבתך, נאום אדוניי יהוה--בעשותך, את-כל-אלה, מעשה אישה-זונה, שלטת.

31 בבנותייך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשית בכל-רחוב; ולא-היית כזונה, לקלס אתנן.

32 האישה, המנאפת--תחת אישה, תיקח את-זרים.

33 לכל-זונות, ייתנו-נדה; ואת נתת את-נדנייך, לכל-מאהבייך, ותשחודי אותם לבוא אלייך מסביב, בתזנותייך.

34 ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותייך, ואחרייך לא זונה; ובתיתך אתנן, ואתנן לא ניתן-לך--ותהי להפך.

35 לכן זונה, שמעי דבר-יהוה. {פ}

36 כה-אמר אדוניי יהוה, יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך, בתזנותייך, על-מאהבייך; ועל, כל-גילולי תועבותייך, וכדמי בנייך, אשר נתת להם.

37 לכן הנני מקבץ את-כל-מאהבייך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקיבצתי אותם עלייך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו, את-כל-ערוותך.

38 ושפטתיך משפטי נואפות, ושופכות דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה.

39 ונתתי אותך בידם, והרסו גבך וניתצו רמותייך, והפשיטו אותך בגדייך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירום ועריה.

40 והעלו עלייך קהל, ורגמו אותך באבן; וביתקוך, בחרבותם.

41 ושרפו בתייך, באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם-אתנן, לא תיתני-עוד.

42 והניחותי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד.

43 יען, אשר לא-זכרת את-ימי נעורייך, ותרגזי-לי, בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאום אדוניי יהוה, ולא עשית את-הזימה, על כל-תועבותייך.

44 הנה, כל-המושל, עלייך ימשול, לאמור: כאימה, בתה.

45 בת-אימך את, גועלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אימכן חיתית, ואביכן אמורי.

46 ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאלך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדום, ובנותיה.

47 ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשית: כמעט קט, ותשחיתי מהן בכל-דרכייך.

48 חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-עשתה סדום אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותייך.

49 הנה-זה היה, עוון סדום אחותך: גאון שבעת-לחם ושלוות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון, לא החזיקה.

50 ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפניי; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי. {ס}

51 ושומרון, כחצי חטאותייך לא חטאה; ותרבי את-תועבותייך, מהנה, ותצדקי את-אחותייך, בכל-תועבותייך אשר עשית.

52 גם-את שאי כלימתך, אשר פיללת לאחותך, בחטאותייך אשר-התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלימתך, בצדקתך אחיותך.

53 ושבתי, את-שביתהן--את-שבות סדום ובנותיה, ואת-שבות שומרון ובנותיה; ושבות שביתייך, בתוכהנה.

54 למען, תישאי כלימתך, ונכלמת, מכול אשר עשית--בנחמך, אותן.

55 ואחותייך, סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן, ושומרון ובנותיה, תשובנה לקדמתן; ואת, ובנותייך, תשובינה, לקדמתכן.

56 ולא הייתה סדום אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאונייך.

57 בטרם, תיגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב.

58 את-זימתך ואת-תועבותייך, את נשאתים--נאום, יהוה. {ס}

59 כי כה אמר אדוניי יהוה, ועשיתי אותך כאשר עשית--אשר-בזית אלה, להפר ברית.

60 וזכרתי אני את-בריתי אותך, בימי נעורייך; והקימותי לך, ברית עולם.

61 וזכרת את-דרכייך, ונכלמת, בקחתך את-אחותייך הגדולות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך.

62 והקימותי אני את-בריתי, איתך; וידעת, כי-אני יהוה.

63 למען תזכרי, ובושת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלימתך--בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאום אדוניי יהוה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

The metaphor of the newborn girl highlights the tender love and care that God bestowed upon Jerusalem, nurturing and providing for it. However, Jerusalem's unfaithfulness and idolatry are likened to the behavior of a promiscuous wife who rejects her loving husband. The chapter reveals God's heartbreak over Jerusalem's spiritual adultery and His righteous anger towards the city's sin. It serves as a warning to God's people to remain faithful and obedient to Him, or face the consequences of sin and rejection. Ultimately, the chapter points to the power of God's love and grace to forgive and restore even the most unfaithful and rebellious among us.

Download BiblePics Mobile App