ביחזקאל פרק כ"ו, אלוהים מגלה את משפטו נגד העיר צור על גאוותה, היוהרה והאכזריות שלה כלפי עמו. חורבן העיר מתנבאים, ותושביה מוזהרים מפני הפורענות הממשמשת ובאה.
12ושללו חילך, ובזזו רכולתך, והרסו חומותייך, ובתי חמדתך ייתוצו; ואבנייך ועצייך ועפרך, בתוך מים ישימו.
13והשבתי, המון שירייך; וקול כינורייך, לא יישמע עוד.
14ונתתיך לצחיח סלע, משטח חרמים תהיה--לא תיבנה, עוד: כי אני יהוה דיברתי, נאום אדוניי יהוה. {ס}
15כה אמר אדוניי יהוה, לצור: הלוא מקול מפלתך, באנוק חלל ביהרג הרג בתוכך, ירעשו, האיים.
16וירדו מעל כיסאותם, כול נשיאי הים, והסירו את-מעיליהם, ואת-בגדי רקמתם יפשוטו; חרדות ילבשו, על-הארץ יישבו, וחרדו לרגעים, ושממו עלייך.
17ונשאו עלייך קינה, ואמרו לך, איך אבדת, נושבת מימים: העיר ההוללה, אשר הייתה חזקה בים היא ויושביה, אשר-נתנו חיתיתם, לכל-יושביה.
18עתה יחרדו האיין, יום מפלתך; ונבהלו האיים אשר-בים, מצאתך. {ס}
19כי כה אמר, אדוניי יהוה, בתיתי אותך עיר נחרבת, כערים אשר לא-נושבו; בהעלות עלייך את-תהום, וכיסוך המים הרבים.
20והורדתיך את-יורדי בור אל-עם עולם, והושבתיך בארץ תחתייות כחורבות מעולם את-יורדי בור--למען, לא תשבי; ונתתי צבי, בארץ חיים.
21בלהות אתנך, ואינך; ותבוקשי, ולא-תימצאי עוד לעולם--נאום, אדוניי יהוה. {פ}
פַּרשָׁנוּת
ספר יחזקאל מלא בנבואות, ופרק כ"ו הוא דוגמה כזו. בפרק זה מתגלה כעסו של אלוהים כלפי צור, ומוכרז פסק דינו נגד העיר. צור הייתה עיר פגאנית שהתעשרה באמצעות מסחר ומסחר, אך היא גם דיכאה באופן פעיל את עמו של אלוהים. כתוצאה מכך, הם היו צריכים להתמודד עם זעמו של אלוהים. עם זאת, אפילו בשיקול דעתו, אלוהים מזכיר לנו את רחמיו. הוא מבטיח שצור לא תושמד כליל, ולתושביה תינתן הזדמנות לחזור בתשובה ולפנות לאלוהים. פרק זה משמש תזכורת לכך שאלוהים צודק ורחום, ושהוא לא יסבול דיכוי ואכזריות כלפי עמו.