יחזקאל 23

Name: יחזקאל
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ביחזקאל כג, הנביא מקבל חזון מאלוהים על שתי אחיות, אוהולה ואוהליבה, המייצגות את ממלכות ישראל ויהודה. שתי האחיות ביצעו ניאוף ועבודת אלילים, ונטשו את בריתן עם אלוהים. אלוהים מביע את כעסו ומשפטו נגדם, והם יתמודדו עם הרס ושבי כתוצאה ממעשיהם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

2 בן-אדם--שתיים נשים, בנות אם-אחת היו.

3 ותזנינה במצריים, בנעוריהן זנו; שמה, מועכו שדיהן, ושם עישו, דדי בתוליהן.

4 ושמותן, אוהלה הגדולה ואוהליבה אחותה, ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות; ושמותן--שומרון אוהלה, וירושלים אוהליבה.

5 ותיזן אוהלה, תחתיי; ותעגב על-מאהביה, אל-אשור קרובים.

6 לבושי תכלת פחות וסגנים, בחורי חמד כולם; פרשים, רוכבי סוסים.

7 ותיתן תזנותיה עליהם, מבחר בני-אשור כולם; ובכול אשר-עגבה בכל-גילוליהם, נטמאה.

8 ואת-תזנותיה ממצריים, לא עזבה--כי אותה שכבו בנעוריה, והמה עישו דדי בתוליה; וישפכו תזנותם, עליה.

9 לכן נתתיה, ביד-מאהביה--ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם.

10 המה, גילו ערוותה--בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי-שם, לנשים, ושפוטים, עשו בה. {ס}

11 ותרא אחותה אוהליבה, ותשחת עגבתה ממנה; ואת-תזנותיה--מזנוני, אחותה.

12 אל-בני אשור עגבה פחות וסגנים קרובים, לבושי מכלול, פרשים, רוכבי סוסים--בחורי חמד, כולם.

13 וארא, כי נטמאה: דרך אחד, לשתיהן.

14 ותוסף, אל-תזנותיה; ותרא, אנשי מחוקה על-הקיר, צלמי כשדים, חקוקים בששר.

15 חגורי איזור במותניהם, סרוחי טבולים בראשיהם--מראה שלישים, כולם: דמות בני-בבל כשדים, ארץ מולדתם.

16 ותעגבה עליהם, למראה עיניה; ותשלח מלאכים אליהם, כשדימה.

17 ויבואו אליה בני-בבל למשכב דודים, ויטמאו אותה בתזנותם; ותטמא-בם--ותיקע נפשה, מהם.

18 ותגל, תזנותיה, ותגל, את-ערוותה; ותיקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה.

19 ותרבה, את-תזנותיה, לזכור את-ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצריים.

20 ותעגבה, על פילגשיהם, אשר בשר-חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם.

21 ותפקדי, את זימת נעורייך; בעשות ממצריים דדייך, למען שדי נעורייך. {ס}

22 לכן אוהליבה, כה-אמר אדוניי יהוה, הנני מעיר את-מאהבייך עלייך, את אשר-נקעה נפשך מהם; והבאתים עלייך, מסביב.

23 בני בבל וכל-כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל-בני אשור, אותם; בחורי חמד פחות וסגנים, כולם--שלישים וקרואים, רוכבי סוסים כולם.

24 ובאו עלייך הוצן רכב וגלגל, ובקהל עמים--צינה ומגן וקובע, ישימו עלייך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם.

25 ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה--אפך ואוזנייך יסירו, ואחריתך בחרב תיפול; המה, בנייך ובנותייך ייקחו, ואחריתך, תיאכל באש.

26 והפשיטוך, את-בגדייך; ולקחו, כלי תפארתך.

27 והשבתי זימתך ממך, ואת-זנותך מארץ מצריים; ולא-תישאי עינייך אליהם, ומצריים לא תזכרי-עוד. {פ}

28 כי כה אמר, אדוניי יהוה, הנני נותנך, ביד אשר שנאת--ביד אשר-נקעה נפשך, מהם.

29 ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל-יגיעך, ועזבוך, עירום ועריה; ונגלה ערוות זנונייך, וזימתך ותזנותייך.

30 עשה אלה, לך, בזנותך אחרי גויים, על אשר-נטמאת בגילוליהם.

31 בדרך אחותך, הלכת; ונתתי כוסה, בידך. {ס}

32 כה אמר, אדוניי יהוה, כוס אחותך תשתי, העמוקה והרחבה; תהיה לצחוק וללעג, מרבה להכיל.

33 שיכרון ויגון, תימלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שומרון.

34 ושתית אותה ומצית, ואת-חרשיה תגרמי--ושדייך תנתקי: כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה. {ס}

35 לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גווך; וגם-את שאי זימתך, ואת-תזנותייך. {ס}

36 ויאמר יהוה, אליי, בן-אדם, התשפוט את-אוהלה ואת-אוהליבה; והגד להן, את תועבותיהן.

37 כי ניאפו, ודם בידיהן, ואת-גילוליהן, ניאפו; וגם את-בניהן אשר ילדו-לי, העבירו להם לאוכלה.

38 עוד זאת, עשו לי: טימאו את-מקדשי ביום ההוא, ואת-שבתותיי חיללו.

39 ובשחטם את-בניהם לגילוליהם, ויבואו אל-מקדשי ביום ההוא לחללו; והנה-כה עשו, בתוך ביתי.

40 ואף, כי תשלחנה לאנשים, באים, ממרחק--אשר מלאך שלוח אליהם, והנה-באו, לאשר רחצת כחלת עינייך, ועדית עדי.

41 וישבת על-מיטה כבודה, ושולחן ערוך לפניה; וקטורתי ושמני, שמת עליה.

42 וקול המון, שליו בה, ואל-אנשים מרוב אדם, מובאים סובאים ממדבר; וייתנו צמידים אל-ידיהן, ועטרת תפארת על-ראשיהן.

43 ואומר, לבלה ניאופים; עתה יזנו תזנותיה, והיא.

44 ויבוא אליה, כבוא אל-אישה זונה; כן באו, אל-אוהלה ואל-אוהליבה--אישות, הזימה.

45 ואנשים צדיקים, המה ישפטו אותהם--משפט נואפות, ומשפט שופכות דם: כי נואפות הנה, ודם בידיהן. {ס}

46 כי כה אמר, אדוניי יהוה: העלה עליהם קהל, ונתון אתהן לזעווה ולבז.

47 ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרוגו, ובתיהן באש ישרופו.

48 והשבתי זימה, מן-הארץ; וניווסרו כל-הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה.

49 ונתנו זימתכנה עליכן, וחטאי גילוליכן תישאינה; וידעתם, כי אני אדוניי יהוה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

Ezekiel 23 is a powerful and graphic portrayal of God’s judgment against the unfaithfulness of his people. The vivid language and imagery used to describe the sisters' sin and punishment illustrates the depth of the offense committed. The chapter also emphasizes God’s unwavering justice and righteousness, and serves as a warning to those who would turn away from him. It reveals the consequences of disobedience and the importance of remaining faithful to God’s covenant. Despite the harsh tone of this chapter, it ultimately points to a God who desires restoration and redemption for his people, even in the midst of their rebellion.