יחזקאל, 21

Name: יחזקאל
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ביחזקאל פרק כא, אלוהים מדבר אל הנביא על חרב הדין שתבוא על ירושלים ועל עם ישראל הסורר. הוא משתמש בדימויים חיים כדי לתאר את החרב ואת ההרס שהיא תגרום, ומזהיר את האנשים לחזור בתשובה ולחזור אליו לפני שיהיה מאוחר מדי.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

2 בן-אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף, אל-דרום; והינבא אל-יער השדה, נגב.

3 ואמרת ליער הנגב, שמע דבר-יהוה: כה-אמר אדוניי יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה, להבת שלהבת, ונצרבו-בה כל-פנים, מנגב צפונה.

4 וראו, כל-בשר, כי אני יהוה, ביערתיה: לא, תכבה.

5 ואומר, אהה אדוניי יהוה; המה אומרים לי, הלוא ממשל משלים הוא. {פ}

6 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

7 בן-אדם, שים פניך אל-ירושלים, והטף, אל-מקדשים; והינבא, אל-אדמת ישראל.

8 ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר יהוה, הנני אלייך, והוצאתי חרבי מתערה; והכרתי ממך, צדיק ורשע.

9 יען אשר-הכרתי ממך, צדיק ורשע; לכן תצא חרבי מתערה, אל-כל-בשר--מנגב צפון.

10 וידעו, כל-בשר, כי אני יהוה, הוצאתי חרבי מתערה: לא תשוב, עוד. {ס}

11 ואתה בן-אדם, היאנח; בשברון מותניים ובמרירות, תיאנח לעיניהם.

12 והיה כי-יאמרו אליך, על-מה אתה נאנח; ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידיים וכיהתה כל-רוח, וכל-ברכיים תלכנה מים--הנה באה ונהייתה, נאום אדוניי יהוה. {פ}

13 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

14 בן-אדם--הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי: אמור, חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה.

15 למען טבוח טבח הוחדה, למען-היה-לה ברק מורטה; או נשיש, שבט בני מואסת כל-עץ.

16 וייתן אותה למורטה, לתפוש בכף; היא-הוחדה חרב והיא מורטה, לתת אותה ביד-הורג.

17 זעק והיליל, בן-אדם--כי-היא הייתה בעמי, היא בכל-נשיאי ישראל; מגורי אל-חרב היו את-עמי, לכן ספוק אל-ירך.

18 כי בוחן--ומה, אם-גם-שבט מואסת לא יהיה: נאום, אדוניי יהוה. {פ}

19 ואתה בן-אדם--הינבא, והך כף אל-כף; ותיכפל חרב שלישיתה, חרב חללים--היא חרב חלל הגדול, החודרת להם.

20 למען למוג לב, והרבה המכשולים--על כל-שעריהם, נתתי אבחת-חרב; אח עשויה לברק, מעוטה לטבח.

21 התאחדי הימיני, השימי השמילי; אנה, פנייך מועדות.

22 וגם-אני, אכה כפי אל-כפי, והניחותי, חמתי: אני יהוה, דיברתי. {פ}

23 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

24 ואתה בן-אדם שים-לך שניים דרכים, לבוא חרב מלך-בבל--מארץ אחד, ייצאו שניהם; ויד ברא, בראש דרך-עיר ברא.

25 דרך תשים--לבוא חרב, את רבת בני-עמון; ואת-יהודה בירושלים, בצורה.

26 כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך, בראש שני הדרכים--לקסום-קסם: קילקל בחיצים שאל בתרפים, ראה בכבד.

27 בימינו היה הקסם ירושלים, לשום כרים לפתוח פה ברצח, להרים קול, בתרועה--לשום כרים על-שערים, לשפוך סוללה לבנות דייק.

28 והיה להם כקסום-שוא בעיניהם, שבועי שבועות להם; והוא-מזכיר עוון, להיתפש. {ס}

29 לכן, כה-אמר אדוניי יהוה, יען הזכרכם עוונכם, בהיגלות פשעיכם להיראות חטאותיכם בכול עלילותיכם--יען, היזכרכם, בכף, תיתפשו. {פ}

30 ואתה חלל רשע, נשיא ישראל, אשר-בא יומו, בעת עוון קץ. {ס}

31 כה אמר, אדוניי יהוה, הסיר המצנפת, והרים העטרה; זאת לא-זאת--השפלה הגבה, והגבוה השפיל.

32 עווה עווה, עווה אשימנה; גם-זאת לא היה, עד-בוא אשר-לו המשפט ונתתיו. {פ}

33 ואתה בן-אדם, הינבא ואמרת כה אמר אדוניי יהוה, אל-בני עמון, ואל-חרפתם; ואמרת, חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה, להכיל, למען ברק.

34 בחזות לך שוא, בקסום-לך כזב--לתת אותך, אל-צווארי חללי רשעים, אשר-בא יומם, בעת עוון קץ.

35 השב, אל-תערה, במקום אשר-נבראת בארץ מכורותייך, אשפוט אותך.

36 ושפכתי עלייך זעמי, באש עברתי אפיח עלייך; ונתתיך, ביד אנשים בוערים, חרשי, משחית.

37 לאש תהיה לאוכלה, דמך יהיה בתוך הארץ; לא תיזכרי, כי אני יהוה דיברתי. {פ}

פַּרשָׁנוּת

פרק זה משמש תזכורת חזקה שלאי ציות לאלוהים יהיו השלכות. חרב הדין מייצגת את העונש שיבוא בגלל חוסר הציות וחוסר האמונה של העם. עם זאת, זהו גם מסר של תקווה, שכן אלוהים נותן לעם הזדמנות לחזור בתשובה ולחזור אליו לפני שיהיה מאוחר מדי. הדימויים החיים המשמשים בפרק זה הם כלי רב עוצמה בהעברת חומרת המצב ודחיפות המסר. כשאנו קוראים את יחזקאל פרק כ"א, הבה נשים לב לאזהרה שניתנה ונשתדל ללכת תמיד אחר רצון ה' בחיינו.