יהושע, 22

Joshua reminds the Israelites to obey God's commandments and reminds the tribes of Reuben, Gad, and East Manasseh of their agreement to help the other tribes conquer the Promised Land before settling in their own allotted land.

Joshua, 22

34
פסוקים
3
min

Bible version

1 אז יקרא יהושוע, לראובני ולגדי, ולחצי, מטה מנשה. 
2 ויאמר אליהם--אתם שמרתם, את כל-אשר ציווה אתכם משה עבד יהוה; ותשמעו בקולי, לכול אשר-ציוויתי אתכם. 
3 לא-עזבתם את-אחיכם, זה ימים רבים, עד, היום הזה; ושמרתם--את-משמרת, מצות יהוה אלוהיכם. 
4 ועתה, הניח יהוה אלוהיכם לאחיכם, כאשר, דיבר להם; ועתה פנו ולכו לכם לאוהליכם, אל-ארץ אחוזתכם, אשר נתן לכם משה עבד יהוה, בעבר הירדן. 
5 רק שמרו מאוד, לעשות את-המצוה ואת-התורה אשר ציווה אתכם משה עבד-יהוה, לאהבה את-יהוה אלוהיכם וללכת בכל-דרכיו ולשמור מצוותיו, ולדובקה-בו; ולעובדו, בכל-לבבכם ובכל-נפשכם. 
6 ויברכם, יהושוע; וישלחם, וילכו אל-אוהליהם.  {פ}
7 ולחצי שבט המנשה, נתן משה בבשן, ולחצייו נתן יהושוע עם-אחיהם, בעבר הירדן ימה; וגם כי שילחם יהושוע, אל-אוהליהם--ויברכם. 
8 ויאמר אליהם לאמור, בנכסים רבים שובו אל-אוהליכם ובמקנה רב-מאוד, בכסף ובזהב ובנחושת ובברזל ובשלמות, הרבה מאוד; חלקו שלל-אויביכם, עם-אחיכם.  {פ}
9 וישובו וילכו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה, מאת בני ישראל, משילה, אשר בארץ-כנען--ללכת אל-ארץ הגלעד, אל-ארץ אחוזתם אשר נאחזו-בה, על-פי יהוה, ביד-משה. 
10 ויבואו אל-גלילות הירדן, אשר בארץ כנען; ויבנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה שם מזבח, על-הירדן--מזבח גדול, למראה. 
11 וישמעו בני-ישראל, לאמור:  הנה בנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה את-המזבח, אל-מול ארץ כנען--אל-גלילות הירדן, אל-עבר בני ישראל. 
12 וישמעו, בני ישראל; וייקהלו כל-עדת בני-ישראל, שילה, לעלות עליהם, לצבא.  {פ}
13 וישלחו בני-ישראל אל-בני-ראובן ואל-בני-גד, ואל-חצי שבט-מנשה--אל-ארץ הגלעד:  את-פינחס, בן-אלעזר הכוהן. 
14 ועשרה נשיאים, עימו--נשיא אחד נשיא אחד לבית אב, לכול מטות ישראל; ואיש ראש בית-אבותם המה, לאלפי ישראל. 
15 ויבואו אל-בני-ראובן ואל-בני-גד, ואל-חצי שבט-מנשה--אל-ארץ הגלעד; וידברו איתם, לאמור. 
16 כה אמרו כול עדת יהוה, מה-המעל הזה אשר מעלתם באלוהי ישראל, לשוב היום, מאחרי יהוה--בבנותכם לכם מזבח, למרודכם היום ביהוה. 
17 המעט-לנו, את-עוון פעור, אשר לא-היטהרנו ממנו, עד היום הזה; ויהי הנגף, בעדת יהוה. 
18 ואתם תשובו היום, מאחרי יהוה; והיה, אתם תמרדו היום ביהוה, ומחר, אל-כל-עדת ישראל יקצוף. 
19 ואך אם-טמאה ארץ אחוזתכם, עברו לכם אל-ארץ אחוזת יהוה אשר שכן-שם משכן יהוה, והיאחזו, בתוכנו; וביהוה אל-תמרודו, ואותנו אל-תמרודו, בבנותכם לכם מזבח, מבלעדי מזבח יהוה אלוהינו. 
20 הלוא עכן בן-זרח, מעל מעל בחרם, ועל-כל-עדת ישראל, היה קצף:  והוא איש אחד, לא גווע בעוונו.  {ס}
21 ויענו בני-ראובן ובני-גד, וחצי שבט המנשה; וידברו, את-ראשי אלפי ישראל. 
22 אל אלוהים יהוה אל אלוהים יהוה, הוא יודע, וישראל, הוא יידע:  אם-במרד ואם-במעל ביהוה, אל-תושיענו היום הזה. 
23 לבנות לנו מזבח, לשוב מאחרי יהוה; ואם-להעלות עליו עולה ומנחה, ואם-לעשות עליו זבחי שלמים--יהוה, הוא יבקש. 
24 ואם-לא מדאגה מדבר, עשינו את-זאת לאמור:  מחר, יאמרו בניכם לבנינו לאמור, מה-לכם, וליהוה אלוהי ישראל. 
25 וגבול נתן-יהוה בינינו וביניכם בני-ראובן ובני-גד, את-הירדן--אין-לכם חלק, ביהוה; והשביתו בניכם את-בנינו, לבלתי ירוא את-יהוה. 
26 ונאמר--נעשה-נא לנו, לבנות את-המזבח:  לא לעולה, ולא לזבח. 
27 כי עד הוא בינינו וביניכם, ובין דורותינו אחרינו, לעבוד את-עבודת יהוה לפניו, בעולותינו ובזבחינו ובשלמינו:  ולא-יאמרו בניכם מחר לבנינו, אין-לכם חלק ביהוה. 
28 ונאמר--והיה כי-יאמרו אלינו ואל-דורותינו, מחר; ואמרנו ראו את-תבנית מזבח יהוה אשר-עשו אבותינו, לא לעולה ולא לזבח--כי-עד הוא, בינינו וביניכם. 
29 חלילה לנו ממנו למרוד ביהוה, ולשוב היום מאחרי יהוה, לבנות מזבח, לעולה למנחה ולזבח--מלבד, מזבח יהוה אלוהינו, אשר, לפני משכנו.  {פ}
30 וישמע פינחס הכוהן, ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר איתו, את-הדברים, אשר דיברו בני-ראובן ובני-גד ובני מנשה; וייטב, בעיניהם. 
31 ויאמר פינחס בן-אלעזר הכוהן אל-בני-ראובן ואל-בני-גד ואל-בני מנשה, היום ידענו כי-בתוכנו יהוה, אשר לא-מעלתם ביהוה, המעל הזה; אז, הצלתם את-בני ישראל--מיד יהוה. 
32 וישב פינחס בן-אלעזר הכוהן והנשיאים מאת בני-ראובן ומאת בני-גד מארץ הגלעד, אל-ארץ כנען--אל-בני ישראל; וישיבו אותם, דבר. 
33 וייטב הדבר, בעיני בני ישראל, ויברכו אלוהים, בני ישראל; ולא אמרו, לעלות עליהם לצבא, לשחת את-הארץ, אשר בני-ראובן ובני-גד יושבים בה. 
34 ויקראו בני-ראובן ובני-גד, למזבח:  כי עד הוא בינותינו, כי יהוה האלוהים.  {פ}

פַּרשָׁנוּת

Joshua 22 is a pivotal chapter in the book of Joshua, as it marks the end of the Israelites’ conquest of the Promised Land. After the death of Moses, Joshua had led the Israelites in a successful campaign to take possession of the land promised to them by God. Now, with the land conquered, the Israelites are preparing to return to their own tribes and lands on the east side of the Jordan River. Before they depart, however, Joshua calls the tribes together for a final assembly. He reminds them of all that God has done for them, and of the covenant that God made with them. He then charges them to remain faithful to the Lord and to keep all of His commandments. The tribes respond with a resounding “Amen” and then proceed to build an altar on the west side of the Jordan River as a witness to their commitment to the Lord. This altar is a reminder to the Israelites that they are to remain faithful to the Lord and to keep His commandments. The chapter ends with the tribes returning to their own lands on the east side of the Jordan River. This marks the end of the Israelites’ conquest of the Promised Land and the beginning of a new era of peace and prosperity for the nation of Israel. Joshua 22 is an important chapter in the book of Joshua, as it marks the end of the Israelites’ conquest of the Promised Land and the beginning of a new era of peace and prosperity for the nation of Israel. It is a reminder to the Israelites of the covenant that God made with them and of their responsibility to remain faithful to the Lord and to keep His commandments.

Download BiblePics Mobile App
Biblepics mobile app

צ'אט עם דמויות מקראיות

חפש הדרכה והיכנס בשער לחוכמת המקרא

לְשׂוֹחֵחַ

שאלות נפוצות

בהנחה שקורא עם מהירות קריאה ממוצעת של 300 WPM קורא את הספר של יהושע, פרקים 22 זה ייקח בערך 3 דקות לסיום.

יש 34 verses in יהושע, פרקים 22.