יהושע, 15

Name: יהושע
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

יהושע מקצה את ארץ כנען בגורל לשבט יהודה.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי הגורל, למטה בני יהודה--למשפחותם: אל-גבול אדום מדבר-צין נגבה, מקצה תימן.

2 ויהי להם גבול נגב, מקצה ים המלח, מן-הלשון, הפונה נגבה.

3 ויצא אל-מנגב למעלה עקרבים, ועבר צינה, ועלה מנגב, לקדש ברנע; ועבר חצרון ועלה אדרה, ונסב הקרקעה.

4 ועבר עצמונה, ויצא נחל מצריים, והיו תוצאות הגבול, ימה; זה-יהיה לכם, גבול נגב.

5 וגבול קדמה ים המלח, עד-קצה הירדן; וגבול לפאת צפונה, מלשון הים, מקצה, הירדן.

6 ועלה הגבול, בית חוגלה, ועבר, מצפון לבית הערבה; ועלה הגבול, אבן בוהן בן-ראובן.

7 ועלה הגבול דבירה, מעמק עכור, וצפונה פונה אל-הגלגל אשר-נוכח למעלה אדומים, אשר מנגב לנחל; ועבר הגבול אל-מי-עין שמש, והיו תוצאותיו אל-עין רוגל.

8 ועלה הגבול גיא בן-הינום, אל-כתף היבוסי מנגב--היא, ירושלים; ועלה הגבול אל-ראש ההר, אשר על-פני גיא-הינום ימה, אשר בקצה עמק-רפאים, צפונה.

9 ותאר הגבול מראש ההר, אל-מעיין מי נפתוח, ויצא, אל-ערי הר-עפרון; ותאר הגבול בעלה, היא קרית יערים.

10 ונסב הגבול מבעלה ימה, אל-הר שעיר, ועבר אל-כתף הר-יערים מצפונה, היא כסלון; וירד בית-שמש, ועבר תמנה.

11 ויצא הגבול אל-כתף עקרון, צפונה, ותאר הגבול שיכרונה, ועבר הר-הבעלה ויצא יבנאל; והיו תוצאות הגבול, ימה.

12 וגבול ים, הימה הגדול וגבול; זה גבול בני-יהודה, סביב--למשפחותם.

13 ולכלב בן-יפונה, נתן חלק בתוך בני-יהודה, אל-פי יהוה, ליהושוע--את-קרית ארבע אבי הענק, היא חברון.

14 ויורש משם כלב, את-שלושה בני הענק--את-ששיי ואת-אחימן ואת-תלמיי, ילידי הענק.

15 ויעל משם, אל-יושבי דביר; ושם-דביר לפנים, קרית-ספר.

16 ויאמר כלב, אשר-יכה את-קרית-ספר ולכדה--ונתתי לו את-עכסה בתי, לאישה.

17 וילכדה עותניאל בן-קנז, אחי כלב; וייתן-לו את-עכסה בתו, לאישה.

18 ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת-אביה שדה, ותצנח, מעל החמור; ויאמר-לה כלב, מה-לך.

19 ותאמר תנה-לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, ונתת לי, גולות מים; וייתן-לה, את גולות עילייות, ואת, גולות תחתייות. {פ}

20 זאת, נחלת מטה בני-יהודה--למשפחותם.

21 ויהיו הערים, מקצה למטה בני-יהודה, אל-גבול אדום, בנגבה--קבצאל ועדר, ויגור.

22 וקינה ודימונה, ועדעדה.

23 וקדש וחצור, ויתנן.

24 זיף וטלם, ובעלות.

25 וחצור חדתה וקרייות, חצרון היא חצור.

26 אמם ושמע, ומולדה.

27 וחצר גדה וחשמון, ובית פלט.

28 וחצר שועל ובאר שבע, ובזיותיה.

29 בעלה ועיים, ועצם.

30 ואלתולד וכסיל, וחורמה.

31 וציקלג ומדמנה, וסנסנה.

32 ולבאות ושלחים, ועין ורימון: כל-ערים עשרים ותשע, וחצריהן. {ס}

33 בשפילה--אשתאול וצורעה, ואשנה.

34 וזנוח ועין גנים, תפוח והעינם.

35 ירמות, ועדולם, שוכה, ועזקה.

36 ושעריים, ועדיתיים, והגדרה, וגדרותיים: ערים ארבע-עשרה, וחצריהן. {ס}

37 צנן וחדשה, ומגדל-גד.

38 ודלען והמצפה, ויוקתאל.

39 לכיש ובוצקת, ועגלון.

40 וכבון ולחמס, וכתליש.

41 וגדרות, בית-דגון ונעמה ומקדה: ערים שש-עשרה, וחצריהן. {ס}

42 לבנה ועתר, ועשן.

43 ויפתח ואשנה, ונציב.

44 וקעילה ואכזיב, ומרשה: ערים תשע, וחצריהן. {ס}

45 עקרון ובנותיה, וחצריה.

46 מעקרון, וימה: כול אשר-על-יד אשדוד, וחצריהן. {ס}

47 אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה--עד-נחל מצריים; והים הגדול, וגבול. {ס}

48 ובהר--שמיר ויתיר, ושוכה.

49 ודנה וקרית-סנה, היא דביר. {ס}

50 וענב ואשתמה, וענים.

51 וגושן וחולון, וגילה: ערים אחת-עשרה, וחצריהן. {ס}

52 ארב ורומה, ואשען.

53 וינום ובית-תפוח, ואפקה.

54 וחומטה, וקרית ארבע היא חברון--וציעור: ערים תשע, וחצריהן. {ס}

55 מעון כרמל, וזיף ויוטה.

56 ויזרעאל ויוקדעם, וזנוח.

57 הקין, גבעה ותמנה: ערים עשר, וחצריהן. {ס}

58 חלחול בית-צור, וגדור.

59 ומערת ובית-ענות, ואלתקון: ערים שש, וחצריהן. {פ}

60 קרית-בעל, היא קרית יערים--והרבה: ערים שתיים, וחצריהן. {ס}

61 במדבר--בית, הערבה, מידין, וסככה.

62 והנבשן ועיר-המלח, ועין גדי: ערים שש, וחצריהן.

63 ואת-היבוסי יושבי ירושלים, לא-יכלו בני-יהודה להורישם; ויישב היבוסי את-בני יהודה, בירושלים, עד, היום הזה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

יהושע פרק ט"ו הוא המשך לנרטיב כיבוש הארץ המובטחת על ידי בני ישראל. בפרק זה מתוארים בהרחבה גבולות הארץ שהייתה אמורה להינתן לשבט יהודה. הגבולות מתוארים כמשתרעים בים המלח לים התיכון, וממדבר הנגב לנהר הירדן. הערים חברון, דביר וענב מוזכרות גם הן בתחומי יהודה. הפרק מתאר גם את הערים שניתנו לשבט יהודה כנחלתם. ערים אלו כללו את ירושלים, בית לחם ורבות אחרות. הפרק מזכיר גם את הערים שניתנו לשאר שבטי ישראל, כמו שמעון, בנימין ודן. הפרק מסתיים בתזכורת לכך שה' הבטיח לתת את ארץ כנען לבני ישראל, ושהם צריכים להיות נאמנים לו ולקיים את מצוותיו. זוהי תזכורת לבני ישראל שעליהם להיות צייתנים לאלוהים ולבטוח בהבטחותיו. בסך הכל, יהושע פרק 15 הוא פרק חשוב בתנ"ך שכן הוא מתווה את גבולות הארץ שניתנה לבני ישראל ומזכיר להם את אחריותם להיות נאמנים לאלוהים. זוהי תזכורת לנו היום שעלינו לסמוך על הבטחותיו של אלוהים ולהישמע לפקודותיו.