שמות, 32

Name: שמות
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בני ישראל עושים עגל זהב בזמן שמשה נמצא על ההר ומקבל את המצוות. משה שובר את הלוחות ומבקש מאלוהים לסלוח לבני ישראל.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וירא העם, כי-בושש משה לרדת מן-ההר; וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו.

2 ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם; והביאו, אליי.

3 ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באוזניהם; ויביאו, אל-אהרון.

4 וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים.

5 וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר.

6 וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק. {פ}

7 וידבר יהוה, אל-משה: לך-רד--כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצריים.

8 סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים.

9 ויאמר יהוה, אל-משה: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא.

10 ועתה הניחה לי, וייחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול.

11 ויחל משה, את-פני יהוה אלוהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצריים, בכוח גדול וביד חזקה.

12 למה יאמרו מצריים לאמור, ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והינחם על-הרעה לעמך.

13 זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמיים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעולם.

14 ויינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו. {פ}

15 וייפן ויירד משה, מן-ההר, ושני לוחות העדות, בידו: לוחות, כתובים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתובים.

16 והלוחות--מעשה אלוהים, המה; והמכתב, מכתב אלוהים הוא--חרות, על-הלוחות.

17 וישמע יהושוע את-קול העם, בריעו; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה.

18 ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנוכי שומע.

19 ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחולות; וייחר-אף משה, וישלך מידיו את-הלוחות, וישבר אותם, תחת ההר.

20 וייקח את-העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן, עד אשר-דק; וייזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל.

21 ויאמר משה אל-אהרון, מה-עשה לך העם הזה: כי-הבאת עליו, חטאה גדולה.

22 ויאמר אהרון, אל-ייחר אף אדוני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא.

23 ויאמרו לי--עשה-לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו: כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצריים--לא ידענו, מה-היה לו.

24 ואומר להם למי זהב, התפרקו וייתנו-לי; ואשליכהו באש, וייצא העגל הזה.

25 וירא משה את-העם, כי פרוע הוא: כי-פרעו אהרון, לשמצה בקמיהם.

26 ויעמוד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אליי; וייאספו אליו, כל-בני לוי.

27 ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-ריעהו, ואיש את-קרובו.

28 ויעשו בני-לוי, כדבר משה; וייפול מן-העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש.

29 ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה.

30 ויהי, ממוחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל-יהוה, אוליי אכפרה בעד חטאתכם.

31 וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב.

32 ועתה, אם-תישא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת.

33 ויאמר יהוה, אל-משה: מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי.

34 ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דיברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם.

35 וייגוף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרון. {ס}

פַּרשָׁנוּת

שמות 32 הוא פרק מרכזי בספר שמות, שכן הוא מסמן נקודת מפנה גדולה ביחסים בין אלוהים ועם ישראל. לאחר שבני ישראל השתחררו מעבדות במצרים, הם קיבלו את עשרת הדיברות מאלוהים, וכעת היו בדרכם לארץ המובטחת. אולם בזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל את עשרת הדיברות, בני ישראל נהיו חסרי סבלנות ועיצבו עגל זהב לסגוד לו. בתגובה לכך כעס ה' ורצה להשמיד את בני ישראל, אך משה התערב בשמם. הוא הזכיר לאלוהים את הבטחתו לאברהם, ליצחק ויעקב, וביקש ממנו לסלוח לבני ישראל. אלוהים התרצה, אבל הוא עדיין העניש את בני ישראל על עבודת האלילים שלהם. הוא שלח מגפה ביניהם, ואז ציווה על משה להרחיק את בני ישראל מהר סיני. הפרק מסתיים בשבירת לוחות עשרת הדיברות משה רבנו, המסמל את היחסים השבורים בין אלוהים לבני ישראל. פרק זה משמש כתזכורת להשלכות של אי ציות ועבודת אלילים, ולחשיבות הנאמנות לאלוהים. זה גם משמש כתזכורת לחסדי ה' וחסדיו, שכן הוא בחר לסלוח לבני ישראל למרות אי ציותם.