שמות 14

Name: שמות
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

פרעה מתחרט ששחרר את בני ישראל ורודף אחריהם עם צבאו. בני ישראל לכודים בים סוף, אבל אלוהים מחלק את הים כדי שיעברו על היבשה. המצרים טובעים כשהים נסגר בחזרה.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

2 דבר, אל-בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים: לפני בעל צפון, נכחו תחנו על-הים.

3 ואמר פרעה לבני ישראל, נבוכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר.

4 וחיזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצריים כי-אני יהוה; ויעשו-כן.

5 ויוגד למלך מצריים, כי ברח העם; וייהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שילחנו את-ישראל מעובדנו.

6 ויאסור, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עימו.

7 וייקח, שש-מאות רכב בחור, וכול, רכב מצריים; ושלישים, על-כולו.

8 ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצריים, וירדוף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יוצאים ביד רמה.

9 וירדפו מצריים אחריהם, וישיגו אותם חונים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירות, לפני, בעל צפון.

10 ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצריים נוסע אחריהם, וייראו מאוד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה.

11 ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצריים, לקחתנו למות במדבר: מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצריים.

12 הלוא-זה הדבר, אשר דיברנו אליך במצריים לאמור, חדל ממנו, ונעבדה את-מצריים: כי טוב לנו עבוד את-מצריים, ממותנו במדבר.

13 ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התייצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום: כי, אשר ראיתם את-מצריים היום--לא תוסיפו לראותם עוד, עד-עולם.

14 יהוה, יילחם לכם; ואתם, תחרישון. {פ}

15 ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אליי; דבר אל-בני-ישראל, וייסעו.

16 ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים--ובקעהו; ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה.

17 ואני, הנני מחזק את-לב מצריים, ויבואו, אחריהם; ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו.

18 וידעו מצריים, כי-אני יהוה, בהיכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו.

19 וייסע מלאך האלוהים, ההולך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; וייסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמוד, מאחריהם.

20 ויבוא בין מחנה מצריים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחושך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה.

21 ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; וייבקעו, המים.

22 ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם.

23 וירדפו מצריים, ויבואו אחריהם--כול סוס פרעה, רכבו ופרשיו: אל-תוך, הים.

24 ויהי, באשמורת הבוקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצריים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצריים.

25 ויסר, את אופן מרכבותיו, וינהגהו, בכבדות; ויאמר מצריים, אנוסה מפני ישראל--כי יהוה, נלחם להם במצריים. {פ}

26 ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישובו המים על-מצריים, על-רכבו ועל-פרשיו.

27 ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצריים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצריים, בתוך הים.

28 וישובו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכול חיל פרעה, הבאים אחריהם בים: לא-נשאר בהם, עד-אחד.

29 ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם.

30 ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצריים; וירא ישראל את-מצריים, מת על-שפת הים.

31 וירא ישראל את-היד הגדולה, אשר עשה יהוה במצריים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו. {ר} {ש}

פַּרשָׁנוּת

שמות 14 הוא פרק מרכזי בספר שמות, שכן הוא מציין את הרגע שבו בני ישראל משתחררים סופית משעבודם במצרים. הפרק מתחיל בכך שה' מורה למשה לומר לבני ישראל לפנות ולחנות ליד הים, ולהיות מוכנים לצאת בבוקר. משה הולך אז אל פרעה ואומר לו שה' ציווה על בני ישראל לצאת ממצרים. פרעה, לעומת זאת, מסרב לשחרר אותם ובמקום זאת שולח אחריהם את צבאו. בני ישראל מבוהלים וזועקים לאלוהים לעזרה. אלוהים אומר למשה להושיט את ידו על הים והמים ייפרדו, ויאפשרו לבני ישראל לעבור ביבשה. משה עושה כדבריו והמים נפרדים ומאפשר לבני ישראל לעבור. המצרים, לעומת זאת, הולכים אחריהם ועד מהרה נתפסים בלב ים. לאחר מכן אלוהים שולח רוח מזרחית חזקה שגורמת למים להתאחד ולהטביע את המצרים. אז בני ישראל משוחררים משעבודם במצרים והם יכולים להמשיך במסעם לארץ המובטחת. פרק זה הוא תזכורת רבת עוצמה לנאמנותו וכוחו של אלוהים. הוא מסוגל לחלץ את עמו מאויביהם ולספק דרך מילוט. זוהי גם תזכורת לחשיבות הציות, שכן בני ישראל הצליחו להשתחרר רק כאשר מילאו אחר הוראותיו של אלוהים.