דניאל 2
למלך נבוכדנצר יש חלום שמטריד אותו, ודניאל מפרש אותו כחזון של ממלכות העולם העתידיות.
49
פסוקים
●
5
min
Bible version
1 ובשנת שתיים, למלכות נבוכדנאצר, חלם נבוכדנאצר, חלומות; ותתפעם רוחו, ושנתו נהייתה עליו.
2 ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולאשפים, ולמכשפים ולכשדים, להגיד למלך, חלומותיו; ויבואו, ויעמדו לפני המלך.
3 ויאמר להם המלך, חלום חלמתי; ותיפעם רוחי, לדעת את-החלום.
4 וידברו הכשדים למלך, ארמית: מלכא, לעלמין חיי--אמר חלמא לעבדך, ופשרא נחווי.
5 עני מלכא ואמר לכשדאי, מילתה מיני אזדא: הן לא תהודעונני, חלמא ופשריה, הדמין תתעבדון, ובתיכון נוולי ייתשמון.
6 והן חלמא ופשריה, תהחוון, מתנן ונבזבה ויקר שגיא, תקבלון מן-קודמיי; להן, חלמא ופשריה החווני.
7 ענו תניינות, ואמרין: מלכא, חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחווי.
8 עני מלכא, ואמר--מן-יציב ידע אנה, די עידנא אנתון זבנין; כל-קוביל די חזיתון, די אזדא מיני מילתא.
9 די הן-חלמא לא תהודעונני חדה-היא דתכון, ומילה כדבה ושחיתה הזדמנתון למימר קודמיי, עד די עידנא, ישתני; להן, חלמא אמרו לי, ואנדע, די פשריה תהחוונני.
10 ענו כשדאי קודם-מלכא, ואמרין--לא-איתיי אנש על-יבשתא, די מילת מלכא יוכל להחוויה: כל-קוביל, די כל-מלך רב ושליט, מילה כדנה לא שאיל, לכל-חרטום ואשף וכשדיי.
11 ומילתא די-מלכא שאיל, יקירה, ואוחרן לא איתיי, די יחווינה קודם מלכא; להן אלהין--די מדרהון, עם-בשרא לא איתוהי.
12 כל-קוביל דנה--מלכא, בנס וקצף שגיא; ואמר, להובדה, לכול, חכימי בבל.
13 ודתא נפקת, וחכימיא מתקטלין; ובעו דנייאל וחברוהי, להתקטלה. {פ}
14 באדיין דנייאל, התיב עיטא וטעים, לאריוך, רב-טבחיא די מלכא--די נפק לקטלה, לחכימי בבל.
15 עני ואמר, לאריוך שליטא די-מלכא, על-מה דתא מהחצפה, מן-קודם מלכא; אדיין מילתא, הודע אריוך לדנייאל.
16 ודנייאל, על ובעה מן-מלכא: די זמן ינתין-ליה, ופשרא להחוויה למלכא. {פ}
17 אדיין דנייאל, לביתיה אזל; ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי, מילתא הודע.
18 ורחמין, למבעי מן-קודם אלה שמיא, על-רזא, דנה--די לא יהובדון דנייאל וחברוהי, עם-שאר חכימי בבל.
19 אדיין, לדנייאל בחזווא די-ליליא--רזא גלי; אדיין, דנייאל, בריך, לאלה שמיא.
20 עני דנייאל, ואמר--להוי שמיה די-אלהא מברך, מן-עלמא ועד עלמא: די חוכמתא וגבורתא, די ליה-היא.
21 והוא מהשני עידניא, וזמניא, מהעדי מלכין, ומהקים מלכין; יהיב חוכמתא לחכימין, ומנדעא לידעי בינה.
22 הוא גלי עמיקתא, ומסתרתא; ידע מה בחשוכא, ונהורא עימיה שרא.
23 לך אלה אבהתי, מהודי ומשבח אנה, די חוכמתא וגבורתא, יהבת לי; וכען הודעתני די-בעינא מינך, די-מילת מלכא הודעתנא.
24 כל-קוביל דנה, דנייאל על על-אריוך, די מני מלכא, להובדה לחכימי בבל; אזל וכן אמר-ליה, לחכימי בבל אל-תהובד--העילני קודם מלכא, ופשרא למלכא אחווי. {ס}
25 אדיין אריוך בהתבהלה, הנעיל לדנייאל קודם מלכא; וכן אמר-ליה, די-השכחת גבר מן-בני גלותא די יהוד, די פשרא, למלכא יהודע.
26 עני מלכא ואמר לדנייאל, די שמיה בלטשאצר: האיתך כהיל, להודעותני חלמא די-חזית--ופשריה.
27 עני דנייאל קודם מלכא, ואמר: רזא, די-מלכא שאיל--לא חכימין אשפין חרטומין גזרין, יכלין להחוויה למלכא.
28 ברם איתיי אלה בשמיא, גלי רזין, והודע למלכא נבוכדנאצר, מה די להוי באחרית יומיא; חלמך וחזווי רישך על-משכבך, דנה הוא. {פ}
29 אנת מלכא, רעיונך על-משכבך סליקו, מה די להוי, אחרי דנה; וגלי רזיא הודעך, מה-די להוי.
30 ואנה, לא בחוכמה די-איתיי בי מן-כל-חייא, רזא דנה, גלי לי; להן, על-דברת די פשרא למלכא יהודעון, ורעיוני לבבך, תנדע.
31 אנת מלכא, חזי הוויתה ואלו צלים חד שגיא--צלמא דיכין רב וזיוויה יתיר, קאים לקובלך; וריוויה, דחיל.
32 הוא צלמא, רישיה די-דהב טב, חדוהי ודרעוהי, די כסף; מעוהי וירכתיה, די נחש.
33 שקוהי, די פרזל; רגלוהי--מינהן די פרזל, ומינהן די חסף.
34 חזי הוויתה, עד די התגזרת אבן די-לא בידיין, ומחת לצלמא על-רגלוהי, די פרזלא וחספא; והדקת, הימון.
35 באדיין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא, והוו כעור מן-אידרי-קיט, ונשא הימון רוחא, וכל-אתר לא-השתכח להון; ואבנא די-מחת לצלמא, הות לטור רב--ומלאת כל-ארעא.
36 דנה חלמא, ופשריה נימר קודם-מלכא.
37 אנת מלכא, מלך מלכיא: די אלה שמיא, מלכותא חסנא ותוקפא ויקרא יהב-לך.
38 ובכל-די דיירין בני-אנשא חיוות ברא ועוף-שמיא, יהב בידך, והשלטך, בכולהון; אנת-הוא, רישא די דהבא.
39 ובתרך, תקום מלכו אוחרי--ארע מינך; ומלכו תליתאה אוחרי די נחשא, די תשלט בכל-ארעא.
40 ומלכו, רביעאה, תהוי תקיפה, כפרזלא; כל-קוביל, די פרזלא מהדיק וחשיל כולא, וכפרזלא די-מרעע כל-אילין, תדיק ותירוע.
41 ודי-חזייתה רגליא ואצבעתא, מינהן חסף די-פחר ומינהן פרזל--מלכו פליגה תהוי, ומן-נצבתא די-פרזלא להוי-בה; כל-קוביל די חזייתה, פרזלא מערב בחסף טינא.
42 ואצבעת רגליא, מינהן פרזל ומינהן חסף--מן-קצת מלכותא תהוי תקיפה, ומינה תהוי תבירה.
43 ודי חזייתה, פרזלא מערב בחסף טינא--מתערבין להוון בזרע אנשא, ולא-להוון דבקין דנה עם-דנה; הא-כדי פרזלא, לא מתערב עם-חספא.
44 וביומיהון די מלכיא אינון, יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל, ומלכותא, לעם אוחרן לא תשתביק; תדיק ותסיף כל-אילין מלכוותא, והיא תקום לעלמיא.
45 כל-קוביל די-חזייתה די מטורא אתגזרת אבן די-לא בידיין, והדיקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא--אלה רב הודע למלכא, מה די להוי אחרי דנה; ויציב חלמא, ומהימן פשריה. {פ}
46 באדיין מלכא נבוכדנאצר, נפל על-אנפוהי, ולדנייאל, סגיד; ומנחה, וניחוחין, אמר, לנסכה ליה.
47 עני מלכא לדנייאל ואמר, מן-קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין--וגלי רזין: די יכילתה, למגלי רזא דנה.
48 אדיין מלכא לדנייאל רבי, ומתנן רברבן שגיאן יהב-ליה, והשלטיה, על כל-מדינת בבל; ורב-סגנין--על, כל-חכימי בבל.
49 ודנייאל, בעא מן-מלכא, ומני על עבידתא די מדינת בבל, לשדרך מישך ועביד נגו; ודנייאל, בתרע מלכא. {פ}
פַּרשָׁנוּת
דניאל ב' הוא פרק המדבר על חלום שחלם המלך נבוכדנצר ובקשתו מדניאל לפרש אותו. החלום היה על פסל גדול עם ראש זהב, חזה וזרועות כסף, בטן וירכיים מברונזה, רגליים מברזל ורגלי ברזל וחמר. דניאל מפרש את החלום כך שארבע ממלכות עוקבות יקומו, כאשר הרביעית היא החזקה והחזקה ביותר. פרשנות זו מאושרת על ידי אלוהים, ודניאל זוכה לשבחים על חוכמתו. פרק זה הוא תזכורת לכוחו של אלוהים וליכולתו לחשוף את העתיד. הוא משמש גם כאזהרה למי שנמצא בעמדות כוח, שכן הוא מראה שלא משנה כמה עוצמתיים הם עשויים להיות, הם עדיין כפופים לרצון האל. זה גם משמש כתזכורת לכך שאלוהים שולט בכל הדברים, ושהוא זה שקובע בסופו של דבר את מהלך ההיסטוריה. לבסוף, זה משמש כתזכורת לכך שאלוהים תמיד נאמן להבטחותיו, ושהוא תמיד יהיה שם כדי להדריך ולהגן על עמו.
שאלות נפוצות
בהנחה שקורא עם מהירות קריאה ממוצעת של 300 WPM קורא את הספר של דניאל, פרקים 2 זה ייקח בערך 5 דקות לסיום.
יש 49 verses in דניאל, פרקים 2.