דניאל 6

Name: דניאל
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

דניאל מסרב להפסיק להתפלל לאלוהים, גם כשהמלך דריוש מוציא נגדו צו. הוא נזרק לגוב אריות, אך אלוהים מגן עליו והוא ניצל.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ודריווש, מדאה, קביל, מלכותא--כבר שנין, שיתין ותרתין.

2 שפר, קודם דריווש, והקים על-מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להוון, בכל-מלכותא.

3 ועילא מינהון סרכין תלתה, די דנייאל חד-מינהון: די-להוון אחשדרפניא אילין, יהבין להון טעמא, ומלכא, לא-להוי נזיק.

4 אדיין, דנייאל דנה, הוה מתנצח, על-סרכיא ואחשדרפניא: כל-קוביל, די רוח יתירא ביה, ומלכא עשית, להקמותיה על-כל-מלכותא.

5 אדיין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעיין עילה להשכחה לדנייאל--מצד מלכותא; וכל-עילה ושחיתה לא-יכלין להשכחה, כל-קוביל די-מהימן הוא, וכל-שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי.

6 אדיין גובריא איליך, אמרין, די לא נהשכח לדנייאל דנה, כל-עילה; להן, השכחנא עלוהי בדת אלהיה. {ס}

7 אדיין סרכיא ואחשדרפניא, אילין, הרגישו, על-מלכא; וכן אמרין ליה, דריווש מלכא לעלמין חיי.

8 אתייעטו כול סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחוותא, לקיימה קיים מלכא, ולתקפה אסר: די כל-די-יבעי בעו מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מינך מלכא--יתרמי, לגוב אריוותא.

9 כען מלכא, תקים אסרא ותרשום כתבא: די לא להשניה כדת-מדיי ופרס, די-לא תעדי.

10 כל-קוביל, דנה--מלכא, דריווש, רשם כתבא, ואסרא.

11 ודנייאל כדי ידע די-רשים כתבא, על לביתיה, וכווין פתיחן ליה בעיליתיה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא בריך על-ברכוהי, ומצלי ומודי קודם אלהיה, כל-קוביל די-הוה עביד, מן-קדמת דנה. {ס}

12 אדיין גובריא איליך, הרגישו, והשכחו, לדנייאל--בעי ומתחנן, קודם אלהיה.

13 באדיין קריבו ואמרין קודם-מלכא, על-אסר מלכא--הלוא אסר רשמתה די כל-אנש די-יבעי מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין להן מינך מלכא, יתרמי לגוב אריוותא; עני מלכא ואמר, יציבא מילתא כדת-מדיי ופרס--די-לא תעדי.

14 באדיין ענו ואמרין, קודם מלכא--די דנייאל די מן-בני גלותא די יהוד לא-שם עלך מלכא טעים, ועל-אסרא די רשמתה; וזמנין תלתה ביומא, בעי בעותיה.

15 אדיין מלכא כדי מילתא שמע, שגיא באיש עלוהי, ועל דנייאל שם בל, לשיזבותיה; ועד מעלי שמשא, הוה משתדר להצלותיה.

16 באדיין גובריא איליך, הרגישו על-מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די-דת למדיי ופרס, די-כל-אסר וקיים די-מלכא יהקים, לא להשניה.

17 באדיין מלכא אמר, והייתיו לדנייאל, ורמו, לגובא די אריוותא; עני מלכא, ואמר לדנייאל, אלהך די אנת פלח-ליה בתדירא, הוא ישיזבינך.

18 והיתיית אבן חדה, ושומת על-פום גובא; וחתמה מלכא בעזקתיה, ובעזקת רברבנוהי, די לא-תשני צבו, בדנייאל.

19 אדיין אזל מלכא להיכליה, ובת טוות, ודחוון, לא-הנעיל קודמוהי; ושנתיה, נדת עלוהי.

20 באדיין מלכא, בשפרפרא יקום בנוגהא; ובהתבהלה--לגובא די-אריוותא, אזל.

21 וכמקרביה לגובא--לדנייאל, בקל עציב זעיק; עני מלכא ואמר לדנייאל, דנייאל עביד אלהא חיא--אלהך די אנת פלח-ליה בתדירא, היכיל לשיזבותך מן-אריוותא.

22 אדיין, דנייאל, עם-מלכא, מליל: מלכא, לעלמין חיי.

23 אלהי שלח מלאכיה, וסגר פום אריוותא--ולא חבלוני; כל-קוביל, די קודמוהי זכו השתכחת לי, ואף קודמך מלכא, חבולה לא עבדית.

24 באדיין מלכא, שגיא טאיב עלוהי, ולדנייאל, אמר להנסקה מן-גובא; והוסק דנייאל מן-גובא, וכל-חבל לא-השתכח ביה--די, הימין באלהיה.

25 ואמר מלכא, והייתיו גובריא איליך די-אכלו קרצוהי די דנייאל, ולגוב אריוותא רמו, אינון בניהון ונשיהון; ולא-מטו לארעית גובא, עד די-שליטו בהון אריוותא, וכל-גרמיהון, הדיקו.

26 באדיין דריווש מלכא, כתב לכל-עממיא אומיא ולישניא די-דיירין בכל-ארעא--שלמכון ישגי.

27 מן-קודמיי, שים טעים--די בכל-שולטן מלכותי להוון זייעין ודחלין, מן-קודם אלהיה די-דנייאל: די-הוא אלהא חיא, וקיים לעלמין, ומלכותיה די-לא תתחבל, ושולטניה עד-סופא.

28 משיזיב ומציל--ועביד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא: די שיזיב לדנייאל, מן-יד אריוותא.

29 ודנייאל דנה, הצלח במלכות דריווש, ובמלכות, כורש פרסאה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

דניאל ו' הוא פרק המדבר על נאמנותו של דניאל לאלוהים ועל מחויבותו הבלתי מעורערת כלפיו, גם מול מוות בטוח. הפרק מתחיל בכך שהמלך דריוש מוציא גזירה שכל האנשים חייבים להתפלל אליו ואליו לבדו במשך שלושים יום. דניאל, לעומת זאת, מסרב לציית לגזירה זו וממשיך להתפלל לאלוהים שלוש פעמים ביום. כשהמלך מגלה זאת, הוא זועם ומצווה להשליך את דניאל לגוב אריות. למרות הסכנה, דניאל נשאר נאמן לאלוהים וניצל בנס מהאריות. המלך כל כך מתרשם מאמונתו של דניאל שהוא מוציא גזירה חדשה לפיה כל האנשים חייבים לעבוד את אלוהי דניאל. זוהי דוגמה רבת עוצמה לאופן שבו אלוהים מתגמל את אלה שנשארים נאמנים לו, אפילו מול סכנה. הפרק מסתיים בכך שדניאל מקודם לתפקיד גבוה בממלכה ומקבל כבוד וכבוד רב. זוהי תזכורת לכך שאלוהים מתגמל את אלה שנשארים נאמנים לו ושהוא תמיד יהיה איתנו, גם בזמנים האפלים ביותר. סיפורו של דניאל הוא תזכורת מעוררת השראה לכוחה של האמונה ולחשיבות האמון באלוהים.