דניאל 5

Name: דניאל
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

המלך בלשאצר עורך סעודה ומשתמש בכלי הקודש מהמקדש בירושלים, אך יד כותבת על הקיר ומנבאת את נפילתו.

פסוקים

●

min

Bible version

1 בלשאצר מלכא, עבד לחם רב, לרברבנוהי, אלף; ולוקביל אלפא, חמרא שתי.

2 בלשאצר אמר בטעים חמרא, להייתיה למאני דהבא וכספא, די הנפיק נבוכדנאצר אבוהי, מן-היכלא די בירושלם; וישתון בהון, מלכא ורברבנוהי, שיגלתיה, ולחינתיה.

3 באדיין, הייתיו מאני דהבא, די הנפיקו מן-היכלא די-בית אלהא, די בירושלם; ואשתיו בהון, מלכא ורברבנוהי, שיגלתיה, ולחינתיה.

4 אשתיו, חמרא; ושבחו לאלהי דהבא וכספא, נחשא פרזלא--אעא ואבנא.

5 בה-שעתא, נפקה אצבען די יד-אנש, וכתבן לוקביל נברשתא, על-גירא די-כתל היכלא די מלכא; ומלכא חזי, פס ידא די כתבה.

6 אדיין מלכא זיווהי שנוהי, ורעיונוהי יבהלוניה; וקטרי חרציה משתריין, וארכובתיה דא לדא נקשן.

7 קרי מלכא, בחיל, להעלה לאשפיא, כשדאי וגזריא; עני מלכא ואמר לחכימי בבל, די כל-אנש די-יקרי כתבה דנה ופשריה יחווינני, ארגוונא ילבש והמניכא די-דהבא על-צוואריה, ותלתי במלכותא, ישלט. {ס}

8 אדיין, עלין, כול, חכימי מלכא; ולא-כהלין כתבא למקרי, ופשריה להודעה למלכא.

9 אדיין מלכא בלשאצר, שגיא מתבהל, וזיווהי, שניין עלוהי; ורברבנוהי, משתבשין.

10 מלכתא--לוקביל מילי מלכא ורברבנוהי, לבית משתיא עלת; ענת מלכתא ואמרת, מלכא לעלמין חיי--אל-יבהלוך רעיונך, וזיווך אל-ישתנו.

11 איתיי גבר במלכותך, די רוח אלהין קדישין ביה, וביומי אבוך נהירו ושוכלתנו וחוכמה כחוכמת-אלהין, השתכחת ביה; ומלכא נבוכדנאצר, אבוך--רב חרטומין אשפין כשדאין גזרין, הקימיה אבוך מלכא.

12 כל-קוביל די רוח יתירה ומנדע ושוכלתנו מפשר חלמין ואחווית אחידן ומשרי קטרין, השתכחת ביה בדנייאל, די-מלכא שם-שמיה, בלטשאצר; כען דנייאל יתקרי, ופשרה יהחווי. {פ}

13 באדיין, דנייאל, הועל, קודם מלכא; עני מלכא ואמר לדנייאל, אנת-הוא דנייאל די-מן-בני גלותא די יהוד, די הייתי מלכא אבי, מן-יהוד.

14 ושמעית עלך, די רוח אלהין בך; ונהירו ושוכלתנו וחוכמה יתירה, השתכחת בך.

15 וכען הועלו קודמיי, חכימיא אשפיא, די-כתבה דנה יקרון, ופשריה להודעותני; ולא-כהלין פשר-מילתא, להחוויה.

16 ואנה שמעית עלך, די-תיכול פשרין למפשר וקטרין למשרי; כען הן תיכול כתבא למקרי, ופשריה להודעותני--ארגוונא תלבש והמניכא די-דהבא על-צווארך, ותלתא במלכותא תשלט. {פ}

17 באדיין עני דנייאל, ואמר קודם מלכא, מתנתך לך להויין, ונבזביתך לאוחרן הב; ברם, כתבא אקרי למלכא, ופשרא, אהודעיניה.

18 אנת, מלכא; אלהא, עילאה, מלכותא ורבותא ויקרא והדרא, יהב לנבוכדנאצר אבוך.

19 ומן-רבותא, די יהב-ליה--כול עממיא אומיא ולישניא, הוו זייעין ודחלין מן-קודמוהי; די-הוה צבי הוה קטיל, ודי-הוה צבי הוה מחי, ודי-הוה צבי הוה מרים, ודי-הוה צבי הוה משפיל.

20 וכדי רים לבביה, ורוחיה תקפת להזדה; הונחת מן-כורסי מלכותיה, ויקרה העדיו מיניה.

21 ומן-בני אנשא טריד ולבביה עם-חיוותא שוויו, ועם-ערדיא מדוריה, עשבא כתורין יטעמוניה, ומטל שמיא גשמיה יצטבע: עד די-ידע, די-שליט אלהא עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, יהקים עלה.

22 ואנת בריה בלשאצר, לא השפילת לבבך: כל-קוביל, די כל-דנה ידעתה.

23 ועל מרי-שמיא התרוממתה ולמאניא די-ביתיה הייתיו קודמך, ואנת ורברבנך שיגלתך ולחינתך חמרא שתיין בהון, ולאלהי כספא-ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא-חזיין ולא-שמעין ולא ידעין, שבחתה; ולאלהא די-נשמתך בידיה, וכל-אורחתך ליה--לא הדרתה.

24 באדיין, מן-קודמוהי, שליח, פסא די-ידא; וכתבא דנה, רשים.

25 ודנה כתבא, די רשים: מני מני, תקיל ופרסין.

26 דנה, פשר-מילתא: מני--מנה-אלהא מלכותך, והשלמה.

27 תקיל--תקילתה במאזניא, והשתכחת חסיר.

28 פריס--פריסת, מלכותך, ויהיבת, למדיי ופרס.

29 באדיין אמר בלשאצר, והלבישו לדנייאל ארגוונא, והמניכא די-דהבא, על-צוואריה; והכריזו עלוהי, די-להוי שליט תלתא במלכותא.

30 ביה, בליליא, קטיל, בלשאצר מלכא כשדאה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

דניאל ה' הוא פרק המספר את סיפור חג המלך בלשאצר ואת הכתובת על הקיר. זהו סיפור על משפטו של אלוהים וההשלכות של אי כיבודו. הפרק מתחיל בכך שהמלך בלשאצר עורך סעודה גדולה לאלף אדוניו. במהלך המשתה הוא מצווה להוציא ולהשתמש בכלי הזהב והכסף שנלקחו מהמקדש בירושלים. זוהי הפרה ישירה של מצוות ה' ומעשה של חוסר כבוד אליו. בתגובה, אלוהים שולח יד לכתוב הודעה מסתורית על הקיר. איש אינו מסוגל לפרש את המסר, ולכן המלך קורא לדניאל לפרש אותו. דניאל מסביר שהמסר הוא אזהרה מאלוהים שממלכתו של בלשאצר תילקח ממנו ותינתן למדים ולפרסים. הפרק מסתיים בכך שבלשאצר נהרג באותו לילה ונלקחת ממלכתו. זה משמש לנו כתזכורת לכך שאלוהים שולט ושהוא ישפוט את מי שלא מכבד אותו. עלינו להקפיד לציית לפקודותיו ולהראות לו כבוד.