דניאל 4

Name: דניאל
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

המלך נבוכדנצר מתגאה ונענש על ידי אלוהים, שגורם לו לחיות כחיה במשך שבע שנים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אנה נבוכדנאצר, שלי הווית בביתי, ורענן, בהיכלי.

2 חלם חזית, וידחלינני; והרהורין, על-משכבי, וחזווי רישי, יבהלונני.

3 ומיני, שים טעים, להנעלה קודמיי, לכול חכימי בבל: די-פשר חלמא, יהודעונני.

4 באדיין עלין, חרטומיא אשפיא, כשדאי, וגזריא; וחלמא, אמר אנה קודמיהון, ופשריה, לא-מהודעין לי.

5 ועד אוחרין על קודמיי דנייאל די-שמיה בלטשאצר, כשום אלהי, ודי רוח-אלהין קדישין, ביה; וחלמא, קודמוהי אמרית.

6 בלטשאצר, רב חרטומיא--די אנה ידעית די רוח אלהין קדישין בך, וכל-רז לא-אניס לך; חזווי חלמי די-חזית ופשריה, אמר.

7 וחזווי רישי, על-משכבי; חזי הווית--ואלו אילן בגו ארעא, ורומיה שגיא.

8 רבה אילנא, ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל-ארעא.

9 עופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא-ביה; תחותוהי תטליל חיוות ברא, ובענפוהי ידורן ציפרי שמיא, ומיניה, ייתזין כל-בשרא.

10 חזי הווית בחזווי רישי, על-משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן-שמיא נחית.

11 קרי בחיל וכן אמר, גודו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עופייה, ובדרו אנביה; תנוד חיוותא מן-תחתוהי, וציפריא מן-ענפוהי.

12 ברם עיקר שורשוהי, בארעא שבוקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיוותא חלקיה בעשב ארעא.

13 לבביה מן-אנשא ישנון, ולבב חיווה יתייהיב ליה; ושבעה עידנין, יחלפון עלוהי.

14 בגזירת עירין פתגמא, ומימר קדישין שאילתא; עד-דברת די ינדעון חייא די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי ייתנינה, ושפל אנשים, יקים עלה.

15 דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנאצר; ואנת בלטשאצר פשרי אמר, כל-קוביל די כל-חכימי מלכותי לא-יכלין פשרא להודעותני, ואנת כהיל, די רוח-אלהין קדישין בך.

16 אדיין דנייאל די-שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעיונוהי, יבהלוניה; עני מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרי אל-יבהלך, עני בלטשאצר ואמר, מראי חלמא לשנאך ופשריה לערך.

17 אילנא די חזייתה, די רבה ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לכל-ארעא.

18 ועופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא-ביה; תחותוהי, תדור חיוות ברא, ובענפוהי, ישכנן ציפרי שמיא.

19 אנת-הוא מלכא, די רבת ותקיפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושולטנך לסוף ארעא.

20 ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחית מן-שמיא ואמר גודו אילנא וחבלוהי, ברם עיקר שורשוהי בארעא שבוקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיוות ברא חלקיה, עד די-שבעה עידנין, יחלפון עלוהי.

21 דנה פשרא, מלכא; וגזירת עילאה היא, די מטת על-מראי מלכא.

22 ולך טרדין מן-אנשא ועם-חיוות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עידנין, יחלפון עלך: עד די-תנדע, די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, ייתנינה.

23 ודי אמרו, למשבק עיקר שורשוהי די אילנא, מלכותך, לך קיימא--מן-די תנדע, די שליטין שמיא.

24 להן מלכא, מלכי ישפר עלך, וחטאך בצדקה פרוק, ועוויתך במיחן עניין; הן תהוי ארכה, לשליוותך.

25 כולא מטא, על-נבוכדנאצר מלכא. {פ}

26 לקצת ירחין, תרי-עשר, על-היכל מלכותא די בבל, מהליך הוה.

27 עני מלכא ואמר, הלוא דא-היא בבל רבתא, די-אנה בנייתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי.

28 עוד, מילתא בפום מלכא--קל, מן-שמיא נפל: לך אמרין נבוכדנאצר מלכא, מלכותא עדת מינך.

29 ומן-אנשא לך טרדין ועם-חיוות ברא מדורך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עידנין, יחלפון עלך: עד די-תנדע, די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, ייתנינה.

30 בה-שעתא, מילתא ספת על-נבוכדנאצר, ומן-אנשא טריד, ועשבא כתורין ייכול ומטל שמיא גשמיה יצטבע--עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כציפרין.

31 ולקצת יומיא אנה נבוכדנאצר עייניי לשמיא נטלית, ומנדעי עליי יתוב, ולעילאה ברכית, ולחי עלמא שבחית והדרית: די שולטניה שולטן עלם, ומלכותיה עם-דר ודר.

32 וכל-דיירי ארעא, כלה חשיבין, וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ודיירי ארעא; ולא איתיי די-ימחי בידיה, ויימר ליה מה עבדת.

33 ביה-זמנא מנדעי יתוב עליי, וליקר מלכותי הדרי וזיווי יתוב עליי, ולי, הדבריי ורברבניי יבעון; ועל-מלכותי הותקנת, ורבו יתירה הוספת לי.

34 כען אנה נבוכדנאצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל-מעבדוהי קשוט, ואורחתיה דין; ודי מהלכין בגיווה, יכיל להשפלה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

דניאל פרק ד' הוא פרק מדהים בתנ"ך המדבר על חלום שחלם המלך נבוכדנצר. בחלום ראה המלך עץ גדול שהיה כל כך גבוה שאפשר לראות אותו מכל העולם. אז ירד מלאך מהשמים וציווה לכרות את העץ ולפזר את ענפיו. אז נאמר למלך שהוא יגרש מממלכתו ויחיה כחיה במשך שבע שנים. את החלום פירש דניאל, שאמר למלך שזו אזהרה מאלוהים. העץ ייצג את המלך עצמו, וכריתת העץ הייתה אזהרה שהמלך ישפיל ויאבד את מלכותו. שבע השנים של חיים כמו חיה היו אזהרה שהמלך ישפיל וילמד לסמוך על אלוהים. המלך שמע לאזהרה והשפיל את עצמו לפני אלוהים. הוא הודה שאלוהים הוא זה שנתן לו את מלכותו ושאלוהים הוא זה שיכול לקחת אותה. הוא שיבח את אלוהים והכריז שמלכות אלוהים תימשך לנצח. פרק זה הוא תזכורת גדולה לכוחו של אלוהים ולחשיבות ההשפלה בפניו. זוהי תזכורת לכך שאלוהים שולט ושהוא זה שנותן לנו את הברכות שלנו ואת הניסיונות שלנו. זוהי תזכורת שעלינו תמיד לחפש לכבד ולפאר את אלוהים בכל מה שאנו עושים.