Who was Sharezer in the Bible?
The story of Sharezer
in Hebrew: Sharezer
שארזר היה דמות מקראית אשר ידועה בעיקר בשל תפקידו במותו של אביו, סנחריב מלך אשור. הוא היה בנם של סנחריב ומלכתו, נקיה. היו לו שני אחים, אדרמלך ואסרחדון, ששניהם עברו את סנחריב כמלך. שארזר היה נוכח כשאביו נרצח על ידי שניים מבניו שלו, אדרמלך ואסרחדון. הוא גם היה נוכח כשגופת אביו הושלך לבאר. לאחר מות אביו, נמלטו שארזר ואחיו אסרחדון לעיר חרן. שארזר ידוע בעיקר בזכות תפקידו במותו של אביו. הוא היה נוכח כשאביו נרצח וכשגופתו הושלך לבאר. הוא גם ברח לחרן עם אחיו אסרחדון לאחר מות אביו. שארזר הוא דמות חשובה בתנ"ך, שכן למעשיו הייתה השפעה רבה על ההיסטוריה של האימפריה האשורית.
לשוחח עם SharezerBiography
⭐תפקיד נמשך
מלך אשור
האם ידעת?
כמה פעמים Sharezer הוזכר בתנך?
Sharezer מופיע None פעמים בתנך.
קרא את הספר של Sharezer קרא את התנך
Sharezer האזכור הראשון בתנך הוא בספר של 2 מלכים, פרקים 19, פָּסוּק 37.
What is the meaning of the name Sharezer?
The name "Sharezer" is of Hebrew origin and is found in the Bible. It is mentioned in the Old Testament, specifically in the books of 2 Kings and Isaiah. The name "Sharezer" is often interpreted to mean "protect the king" or "prince of fire." It is associated with the Aramaic or Akkadian roots "sarru" meaning "king" or "prince," and "ezer" meaning "help" or "protection." In the biblical context, Sharezer is one of the sons of Sennacherib, the Assyrian king.
What is the origin of the name Sharezer?
The name "Sharezer" originates from the Akkadian language.
שאלות נפוצות
שארזר היה דמות מקראית אשר ידועה בעיקר בשל תפקידו במותו של אביו, סנחריב מלך אשור. הוא היה בנם של סנחריב ומלכתו, נקיה. היו לו שני אחים, אדרמלך ואסרחדון, ששניהם עברו את סנחריב כמלך. שארזר היה נוכח כשאביו נרצח על ידי שניים מבניו שלו, אדרמלך ואסרחדון. הוא גם היה נוכח כשגופת אביו הושלך לבאר. לאחר מות אביו, נמלטו שארזר ואחיו אסרחדון לעיר חרן. שארזר ידוע בעיקר בזכות תפקידו במותו של אביו. הוא היה נוכח כשאביו נרצח וכשגופתו הושלך לבאר. הוא גם ברח לחרן עם אחיו אסרחדון לאחר מות אביו. שארזר הוא דמות חשובה בתנ"ך, שכן למעשיו הייתה השפעה רבה על ההיסטוריה של האימפריה האשורית.
האזכור הראשון בתנך הוא בספר של 2 Kings, פרקים 19, פָּסוּק 37.
