מי הי/תה אַבְרָהָם בתנך

אברם, שם אחריו אברהם, הוא דמות מהתנ"ך שמפורסמת ביותר כאבי הישראלים. הוא בן תרח ואבי יצחק, ישמעאל ושישה בנים נוספים. הוא גם סבא יעקב ועשו. הסיפור של אברם מתחיל באור כשדים, שם נולד לתרח ואשתו, אמתלא. מאוחר יהוזס אליו על ידי האל לעזוב את ביתו ולנסוע לארץ כנען. בדרך, הוא ומשפחתו יתיישבו בחרן. לאחר מות אביו, האל קורא לאברם להמשיך את המסע שלו אל כנען. כאשר הוא מגיע לכנען, האל כורת ברית עם אברם ומבטיח לו שיהיה אב לגוי גדול. בתמורה, אברם חייב לשמוע למצוות האל ולעבד אותו בלבד. אברם ואשתו, שרי, מתקבלים בבן, יצחק, ושם אברם משתנה לאברהם. אברהם ידוע באמונתו באל וברצונו לשמוע למצוות האל. גם נזכר ברצונו לזבח את בנו, יצחק, בציווי האל. מעשה האמונה הזה מתרגם כסמל לזבחו האולטימטיבי של ישו המשיח. אברהם ידוע גם באירוחו, בכח האירוח את שלושה זרים לאהלו וסיפק להם מזון ושתייה. מעשה האירוח הזה מתרגם כסמל לאירוח האל לכל האנושות. אברהם זוכר כאבי הישראלים וזהה של ישו המשיח. הוא משרת דוגמה לאמונה ושמיעה למצוות האל, וסיפורו הוא חלק חשוב בתנ"ך.

אַבְרָהָם הוזכר 50 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Genesis, פרקים 11, פסוק 26.