מי הי/תה ירושלים בתנך

ירושלים היא דמות מקראית הידועה ביותר על ידי שהיתה עיר הקודש של שלשת הדתות העוקבות לאברהם: יהדות, נצרות ואסלאם. היא המקום בו נמצא בית המקדש העתיק של שלמה, מקום לידתו של ישו, ומקום למזרח הסלע. ירושלים מאמינים שהוקמה על ידי המלך דוד במאה ה-10 לפני הספירה. הוא הפך אותה לבירת ממלכת ישראל ויהודה, והיא נשארה בירת הממלכה עד גלות בבל ב-586 לפני הספירה. לאחר הגלות, ירושלים שלטה על ידי רצפלי כוחות זרים, כולל הפרסים, היוונים, הרומאים והמוסלמים. העיר גם קשורה לחייה של ישו. לפי הברית החדשה, ישו נולד בבית לחם, מעט מחוץ לירושלים, והוא מאחסן רוב חייו בעיר. הוא נצלב בירושלים, ונאמר כי תחיתו התרחשה שם. ירושלים היא גם מקום הר הבית, שהוא המקום הקדוש ביותר ביהדות. מאמינים כי זהו מקום בית המקדש של שלמה, והוא מקום המזרח הסלע, שהוא המקום השלישי בקדושה הכי באסלאם. ירושלים היא דמות של חשיבות דתית והיסטורית נכבדת, והיא סמל לכל הקשור בה בעולם. זהו מקום פילגרים למיליונים בכל שנה, ומקור השראה להמון.

ירושלים הוזכר 767 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Joshua, פרקים 10, פסוק 1.