מי הי/תה מַתַּנְיָה בתנך

מתניה, נכונה גם לזדקיהו, היה דמות מקראית ששימשה כמלך אחרון של יהודה. הוא היה בןו של יאשיה ואחיו של יהואחז ויהויקים. נבחר למלך על ידי מלך בבל, נבוכדנצר, בשנת 597 לפני הספירה הנוכחית. במהלך ממלכתו, הכירו למר על אלוהים וסר מהוראות הנביא ירמיהו. הוא נתפס בסופו של דבר על ידי הבבלים ונשלח לגלות בבבל. מתניה הידוע בעיקר על ידי תפקידו בנפילת ירושלים. ירמיהו הזהיר אותו שיכנע לבבלים, אך הוא סרב ובמקום זה מבקש עזרה מהמצרים. זה הביא לסיוג של ירושלים על ידי הבבלים בשנת 587 לפני הספירה הנוכחית, שמביא להרס העיר והמקדש. מתניה נתפס והובל לבבל, שם נועשת לו סומק ונפטר בגלות. מורשתו של מתניה היא של מרי והרס. הוא נזכר כדמות שסר ממנו אלוהים וגרם להרס ירושלים. סיפורו משמש אזהרה לאלה שמסרבים לשמוע למצוות האל.

מַתַּנְיָה הוזכר 16 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של 2 Kings, פרקים 24, פסוק 17.