מי הי/תה מָרָה בתנך

Marah הייתה דמות מהמקרא שנזכרת בספר שמות. היא היתה בתו של כלב ואחותו של חור. היא הייתה אשתו של חצרון, בן־פרץ, ואם לרם ולעמינדב. ידוע על מרה כמקום בו עצרו בני ישראל לאחר עזיבת מצרים. במקום זה משה הצליח למתוח את מי מרה המרירים עם קוצו של עץ, מעניק לישראל מקור מים טריים. אירוע זה נראה כסמל לפיקוח של האל על עמו. מרה נזכרת גם בספר במדבר, כאשר נכללת כאחת מבנותיו של כלב. היא מוזכרת גם בספר רות, כאשר מוזכרת כאם לעמינדב. מרה נזכרת כסמל לפיקוח של האל על עמו. סיפורה מזכיר לנו כי האל תמיד שם לספק לנו, גם בזמנים הקשים ביותר.

מָרָה הוזכר 3 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Exodus, פרקים 15, פסוק 23.