איבן

איווה היה דמות מקראית המוזכרת בספר מלכים ב'. הוא היה בנם של אחאב והמלך איזבל מלכת ישראל. הוא היה אח של אחזיה, יורם ויהורם. איווה נודע בעיקר בשל תפקידו בנפילת ממלכת ישראל הצפונית. הוא זה שאפשר למלך האשורי שלמנאסר להיכנס לעיר שומרון ולהשתלט עליה. מאורע זה סימן את סופה של ממלכת ישראל הצפונית ואת תחילת השלטון האשורי. איווה נודע גם בתפקידו במותו של אליהו הנביא. הוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את אליהו, אך הנביא הועלה לשמים במרכבת אש. איווה נודע גם בתפקידו במותו של הנביא אלישע. הוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את אלישע, אך הנביא הועלה לגן עדן במערבולת. איווה נודע גם בתפקידו במותו של הנביא מיכיה. הוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את מיכיה, אך הנביא הועלה לגן עדן במרכבת אש. איווה נודע גם בתפקידו במותו של הנביא עובדיה. הוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את עובדיה, אך הנביא הועלה לגן עדן במערבולת. איווה נודע גם בתפקידו במותו של הנביא זכריה. הוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את זכריה, אך הנביא הועלה לשמים במרכבת אש. איווה נודע גם בתפקידו במותו של הנביא הושע. הוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את הושע, אך הנביא הועלה לגן עדן במערבולת. איווה נודע בעיקר בזכות תפקידו בנפילת ממלכת ישראל הצפונית ובמותם של הנביאים אליהו, אלישע, מיכיה, עובדיה, זכריה והושע. הוא זה שאפשר למלך האשורי שלמנאסר להיכנס לעיר שומרון ולהשתלט עליה, והוא זה ששלח רב חובל וחמישים איש לעצור את הנביאים.

איבן הוזכר 3 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של 2 Kings, פרקים 18, פָּסוּק 34.