ישעיהו, 22

Name: ישעיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

ישעיהו כ"ב מתאר את הדין הקרוב על מנהיגי ירושלים על מרדתם באלוהים. הפרק מתאר את נפילתו של שבנא, דייל מלכותי, ועלייתו של אליקים כמחליפו. למרות אופיו הטוב, אליקים ותושבי ירושלים עדיין נשפטים על אי ציותם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 משא, גיא חיזיון: מה-לך איפוא, כי-עלית כולך לגגות.

2 תשואות מלאה, עיר הומייה--קריה, עליזה; חללייך לא חללי-חרב, ולא מתי מלחמה.

3 כל-קצינייך נדדו-יחד, מקשת אוסרו; כל-נמצאייך אוסרו יחדיו, מרחוק ברחו.

4 על-כן אמרתי שעו מני, אמרר בבכי; אל-תאיצו לנחמני, על-שוד בת-עמי.

5 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, לאדוניי יהוה צבאות--בגיא חיזיון; מקרקר קיר, ושוע אל-ההר.

6 ועילם נשא אשפה, ברכב אדם פרשים; וקיר ערה, מגן.

7 ויהי מבחר-עמקייך, מלאו רכב; והפרשים, שות שתו השערה.

8 ויגל, את מסך יהודה; ותבט ביום ההוא, אל-נשק בית היער.

9 ואת בקיעי עיר-דויד ראיתם, כי-רבו; ותקבצו, את-מי הבריכה התחתונה.

10 ואת-בתי ירושלים, ספרתם; ותתצו, הבתים, לבצר, החומה.

11 ומקוה עשיתם, בין החומותיים, למי, הבריכה הישנה; ולא הבטתם אל-עושיה, ויוצרה מרחוק לא ראיתם.

12 ויקרא, אדוניי יהוה צבאות--ביום ההוא: לבכי, ולמספד, ולקורחה, ולחגור שק.

13 והנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתה, כי מחר נמות.

14 ונגלה באוזניי, יהוה צבאות: אם-יכופר העוון הזה לכם, עד-תמותון, אמר אדוניי יהוה, צבאות. {פ}

15 כה אמר אדוניי יהוה, צבאות: לך-בוא אל-הסוכן הזה, על-שבנא אשר על-הבית.

16 מה-לך פה ומי לך פה, כי-חצבת לך פה קבר; חוצבי מרום קברו, חוקקי בסלע משכן לו.

17 הנה יהוה מטלטלך, טלטלה גבר; ועוטך, עטה.

18 צנוף יצנופך, צנפה, כדור, אל-ארץ רחבת ידיים; שמה תמות, ושמה מרכבות כבודך--קלון, בית אדוניך.

19 והדפתיך, ממצבך; וממעמדך, יהרסך.

20 והיה, ביום ההוא; וקראתי לעבדי, לאליקים בן-חלקייהו.

21 והלבשתיו כותונתך, ואבנטך אחזקנו, וממשלתך, אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלים, ולבית יהודה.

22 ונתתי מפתח בית-דויד, על-שכמו; ופתח ואין סוגר, וסגר ואין פותח.

23 ותקעתיו יתד, במקום נאמן; והיה לכיסא כבוד, לבית אביו.

24 ותלו עליו כול כבוד בית-אביו, הצאצאים והצפיעות, כול, כלי הקטן--מכלי, האגנות, ועד, כל-כלי הנבלים.

25 ביום ההוא, נאום יהוה צבאות, תמוש היתד, התקועה במקום נאמן; ונגדעה ונפלה, ונכרת המשא אשר-עליה--כי יהוה, דיבר. {פ}

פַּרשָׁנוּת

בפרק זה אנו רואים את ההשלכות של אי ציות לפקודות ה', גם לבעלי עמדות כוח. הדימוי של שבנא מופל מתפקיד הסמכות שלו משמש אזהרה מפני גאווה ויהירות. זה גם מדגיש את החשיבות של חיים של שלמות, כפי שניתן לראות בהעלאתו של אליקים לתפקיד מנהיגותי. אולם גם אליקים ואנשי ירושלים אינם פטורים מדין. זה מזכיר לנו שלא משנה מה העמדה שלנו בחיים, כולנו אחראים לאלוהים על מעשינו. הפרק גם מצביע קדימה אל פסק הדין האולטימטיבי, שבו כולם ייקחו דין וחשבון על בחירותיהם.