דברים, 7

Name: דברים
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

משה צוה את בני ישראל להשמיד את עצבי האומות אותם ירשו ולא להתחתן איתם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 כי יביאך, יהוה אלוהיך, אל-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה; ונשל גויים-רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי, והחיווי והיבוסי--שבעה גויים, רבים ועצומים ממך.

2 ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך--והכיתם: החרם תחרים אותם, לא-תכרות להם ברית ולא תחונם.

3 ולא תתחתן, בם: בתך לא-תיתן לבנו, ובתו לא-תיקח לבנך.

4 כי-יסיר את-בנך מאחריי, ועבדו אלוהים אחרים; וחרה אף-יהוה בכם, והשמידך מהר.

5 כי-אם-כה תעשו, להם--מזבחותיהם תיתוצו, ומצבותם תשברו; ואשריהם, תגדעון, ופסיליהם, תשרפון באש.

6 כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך: בך בחר יהוה אלוהיך, להיות לו לעם סגולה, מכול העמים, אשר על-פני האדמה.

7 לא מרובכם מכל-העמים, חשק יהוה בכם--ויבחר בכם: כי-אתם המעט, מכל-העמים.

8 כי מאהבת יהוה אתכם, ומשומרו את-השבועה אשר נשבע לאבותיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך-מצריים.

9 וידעת, כי-יהוה אלוהיך הוא האלוהים: האל, הנאמן--שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, לאלף דור.

10 ומשלם לשונאיו אל-פניו, להאבידו: לא יאחר לשונאו, אל-פניו ישלם-לו.

11 ושמרת את-המצוה ואת-החוקים ואת-המשפטים, אשר אנוכי מצווך היום--לעשותם. {פ}

12 והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אותם--ושמר יהוה אלוהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבותיך.

13 ואהבך, ובירכך והרבך; ובירך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרות צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבותיך לתת לך.

14 ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך.

15 והסיר יהוה ממך, כל-חולי; וכל-מדווי מצריים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שונאיך.

16 ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלוהיך נותן לך--לא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבוד את-אלוהיהם, כי-מוקש הוא לך. {ס}

17 כי תאמר בלבבך, רבים הגויים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם.

18 לא תירא, מהם: זכור תזכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך, לפרעה, ולכל-מצריים.

19 המסות הגדולות אשר-ראו עיניך, והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה, אשר הוציאך, יהוה אלוהיך; כן-יעשה יהוה אלוהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם.

20 וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלוהיך, בם: עד-אבוד, הנשארים והנסתרים--מפניך.

21 לא תערוץ, מפניהם: כי-יהוה אלוהיך בקרבך, אל גדול ונורא.

22 ונשל יהוה אלוהיך את-הגויים האל, מפניך--מעט מעט: לא תוכל כלותם מהר, פן-תרבה עליך חית השדה.

23 ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך; והמם מהומה גדולה, עד הישמדם.

24 ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את-שמם, מתחת השמיים: לא-יתייצב איש בפניך, עד השמידך אותם.

25 פסילי אלוהיהם, תשרפון באש; לא-תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך--פן תיווקש בו, כי תועבת יהוה אלוהיך הוא.

26 ולא-תביא תועבה אל-ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא. {פ}

פַּרשָׁנוּת

דברים ז' הוא פרק המתאר את ההנחיות שנתן אלוהים לבני ישראל בזמן שהם מתכוננים להיכנס לארץ המובטחת. הפרק מתחיל בכך שאלוהים מזכיר לבני ישראל את בריתו עמם ואת הבטחתו לתת להם את הארץ. לאחר מכן הוא מורה להם להשמיד את כל האלילים והדימויים של העמים שהם עומדים לכבוש, כמו גם לא להינשא עימם. אלוהים גם מזהיר את בני ישראל שלא לפחד מהעמים שהם עומדים לכבוש, שכן הוא יהיה איתם ויעניק להם ניצחון. לאחר מכן הוא מבטיח לברך אותם אם הם יצייתו לפקודותיו ומקלל אותם אם הם לא יצייתו. פרק זה הוא תזכורת לבני ישראל על חשיבות הציות לפקודות ה'. זה גם משמש להם אזהרה מפני ההשלכות של אי ציות. הבטחותיו של אלוהים לברכה ולקללות הן תזכורת לנאמנותו ולצדקתו. ההנחיות המופיעות בפרק זה הן תזכורת לבני ישראל על החשיבות של קיום מצוות ה' ועל ההשלכות של אי-ציות.