דברים 21

Name: דברים
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

משה מצווה את בני ישראל בעניינים משפטיים שונים, כולל זכויות ירושה, זכויות הבכור, וענישה על פשעים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 כי-יימצא חלל, באדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך לרשתה, נופל, בשדה: לא נודע, מי הכהו.

2 ויצאו זקניך, ושופטיך; ומדדו, אל-הערים, אשר, סביבות החלל.

3 והיה העיר, הקרובה אל-החלל--ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר, אשר לא-עובד בה, אשר לא-משכה, בעול.

4 והורידו זקני העיר ההיא את-העגלה, אל-נחל איתן, אשר לא-ייעבד בו, ולא ייזרע; וערפו-שם את-העגלה, בנחל.

5 וניגשו הכוהנים, בני לוי--כי בם בחר יהוה אלוהיך לשרתו, ולברך בשם יהוה; ועל-פיהם יהיה, כל-ריב וכל-נגע.

6 וכול, זקני העיר ההיא, הקרובים, אל-החלל--ירחצו, את-ידיהם, על-העגלה, הערופה בנחל.

7 וענו, ואמרו: ידינו, לא שפכו את-הדם הזה, ועינינו, לא ראו.

8 כפר לעמך ישראל אשר-פדית, יהוה, ואל-תיתן דם נקי, בקרב עמך ישראל; וניכפר להם, הדם.

9 ואתה, תבער הדם הנקי--מקרבך: כי-תעשה הישר, בעיני יהוה. {ס}

10 כי-תצא למלחמה, על-אויבך; ונתנו יהוה אלוהיך, בידך--ושבית שבייו.

11 וראית, בשביה, אשת, יפת-תואר; וחשקת בה, ולקחת לך לאישה.

12 והבאתה, אל-תוך ביתך; וגילחה, את-ראשה, ועשתה, את-ציפורניה.

13 והסירה את-שמלת שבייה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את-אביה ואת-אימה, ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה, ובעלתה, והייתה לך, לאישה.

14 והיה אם-לא חפצת בה, ושילחתה לנפשה, ומכור לא-תמכרנה, בכסף; לא-תתעמר בה, תחת אשר עיניתה. {ס}

15 כי-תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו-לו בנים, האהובה והשנואה; והיה הבן הבכור, לשניאה.

16 והיה, ביום הנחילו את-בניו, את אשר-יהיה, לו--לא יוכל, לבכר את-בן-האהובה, על-פני בן-השנואה, הבכור.

17 כי את-הבכור בן-השנואה יכיר, לתת לו פי שניים, בכול אשר-יימצא, לו: כי-הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה. {ס}

18 כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה--איננו שומע, בקול אביו ובקול אימו; וייסרו אותו, ולא ישמע אליהם.

19 ותפשו בו, אביו ואימו; והוציאו אותו אל-זקני עירו, ואל-שער מקומו.

20 ואמרו אל-זקני עירו, בננו זה סורר ומורה--איננו שומע, בקולנו; זולל, וסובא.

21 ורגמוהו כל-אנשי עירו באבנים, ומת, וביערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו וייראו. {ס}

22 וכי-יהיה באיש, חטא משפט-מוות--והומת: ותלית אותו, על-עץ.

23 לא-תלין נבלתו על-העץ, כי-קבור תקברנו ביום ההוא--כי-קללת אלוהים, תלוי; ולא תטמא, את-אדמתך, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה. {ס}

פַּרשָׁנוּת

דברים כ"א הוא פרק המתאר את החוקים והתקנות שעליהם היו צריכים בני ישראל לפעול במקרה של רצח. הפרק פותח בקביעה שאם נמצאה גופה בארץ שנתן ה' לבני ישראל, ולא ידוע מי הרוצח, אזי הזקנים והשופטים של העיר הקרובה צריכים לצאת ולמדוד את המרחק. מהגוף לעיר. הדבר נעשה כדי לקבוע איזו עיר הייתה הקרובה ביותר לגוף ובכך אחראית לחקירה. לאחר מכן, הפרק ממשיך ומתווה את הליך החקירה. זקני העיר ושופטי העיר היו צריכים לקחת פרה שלא עבדה מעולם ולהביאה לעמק שלא נחרש מעולם. היו צריכים לשבור את צווארה של הפרה ולשטוף את ידיהם על הפרה, ולהצהיר על חפותם בדבר. הדבר נעשה כאות חפות וכדי להראות שהעירייה אינה אחראית לרצח. לאחר מכן, הפרק מתאר את העונש לרוצח. אם הרוצח יימצא, אז הם היו מומתים. זה נעשה כדי להבטיח את עשיית הצדק וכדי להרתיע אחרים מלבצע פשעים דומים. לבסוף, הפרק מתווה את דיני הירושה במקרה של רצח. אם אדם נהרג ולא היו לו ילדים, אז נחלתו הייתה ללכת לאחיו. אם לא היו לו אחים, אז נחלתו הייתה ללכת לאחי אביו. זה נעשה כדי להבטיח שהירושה תועבר ליורשים החוקיים. דברים כ"א הוא פרק חשוב המתאר את החוקים והתקנות שעליהם היו צריכים בני ישראל לפעול במקרה של רצח. זו תזכורת ל