דברים, 2

Name: דברים
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

משה מזכיר לבני ישראל את המסע במדבר ואת הניצחון על מלך סיחון ומלך עוג.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ונפן וניסע המדברה, דרך ים-סוף, כאשר דיבר יהוה, אליי; ונסב את-הר-שעיר, ימים רבים. {ס}

2 ויאמר יהוה, אליי לאמור.

3 רב-לכם, סוב את-ההר הזה; פנו לכם, צפונה.

4 ואת-העם, צו לאמור, אתם עוברים בגבול אחיכם בני-עשיו, היושבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד.

5 אל-תתגרו בם--כי לא-אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל: כי-ירושה לעשיו, נתתי את-הר שעיר.

6 אוכל תשברו מאיתם בכסף, ואכלתם; וגם-מים תכרו מאיתם, בכסף--ושתיתם.

7 כי יהוה אלוהיך בירכך, בכול מעשה ידך--ידע לכתך, את-המדבר הגדול הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלוהיך עימך--לא חסרת, דבר.

8 ונעבור מאת אחינו בני-עשיו, היושבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר; {ס} ונפן, ונעבור, דרך, מדבר מואב.

9 ויאמר יהוה אליי, אל-תצר את-מואב, ואל-תתגר בם, מלחמה: כי לא-אתן לך מארצו, ירושה--כי לבני-לוט, נתתי את-ער ירושה.

10 האימים לפנים, ישבו בה--עם גדול ורב ורם, כענקים.

11 רפאים ייחשבו אף-הם, כענקים; והמואבים, יקראו להם אימים.

12 ובשעיר ישבו החורים, לפנים, ובני עשיו יירשום וישמידום מפניהם, ויישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירושתו, אשר-נתן יהוה, להם.

13 עתה, קומו ועברו לכם--את-נחל זרד; ונעבור, את-נחל זרד.

14 והימים אשר-הלכנו מקדש ברנע, עד אשר-עברנו את-נחל זרד, שלושים ושמונה, שנה--עד-תום כל-הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם.

15 וגם יד-יהוה הייתה בם, להומם מקרב המחנה, עד, תומם.

16 ויהי כאשר-תמו כל-אנשי המלחמה, למות--מקרב העם. {ס}

17 וידבר יהוה, אליי לאמור.

18 אתה עובר היום את-גבול מואב, את-ער.

19 וקרבת, מול בני עמון--אל-תצורם, ואל-תתגר בם: כי לא-אתן מארץ בני-עמון לך, ירושה--כי לבני-לוט, נתתיה ירושה.

20 ארץ-רפאים תיחשב, אף-היא: רפאים ישבו-בה, לפנים, והעמונים, יקראו להם זמזומים.

21 עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם.

22 כאשר עשה לבני עשיו, היושבים בשעיר--אשר השמיד את-החורי, מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם, עד היום הזה.

23 והעווים היושבים בחצרים, עד-עזה--כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום ויישבו תחתם.

24 קומו סעו, ועברו את-נחל ארנון--ראה נתתי בידך את-סיחון מלך-חשבון האמורי ואת-ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה.

25 היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על-פני העמים, תחת כל-השמיים--אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך.

26 ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל-סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמור.

27 אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאל.

28 אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תיתן-לי ושתיתי; רק, אעברה ברגליי.

29 כאשר עשו-לי בני עשיו, היושבים בשעיר, והמואבים, היושבים בער--עד אשר-אעבור, את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו.

30 ולא אבה, סיחון מלך חשבון, העבירנו, בו: כי-הקשה יהוה אלוהיך את-רוחו, ואימץ את-לבבו, למען תיתו בידך, כיום הזה. {ס}

31 ויאמר יהוה, אליי, ראה החילותי תת לפניך, את-סיחון ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו.

32 וייצא סיחון לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--יהצה.

33 וייתנהו יהוה אלוהינו, לפנינו; ונך אותו ואת-בניו, ואת-כל-עמו.

34 ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא, ונחרם את-כל-עיר מתים, והנשים והטף: לא השארנו, שריד.

35 רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו.

36 מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון והעיר אשר בנחל, ועד-הגלעד, לא הייתה קריה, אשר שגבה ממנו: את-הכול, נתן יהוה אלוהינו לפנינו.

37 רק אל-ארץ בני-עמון, לא קרבת: כל-יד נחל יבוק, וערי ההר, וכול אשר-ציווה, יהוה אלוהינו.

פַּרשָׁנוּת

Deuteronomy 2 is a continuation of Moses’ address to the Israelites as they prepare to enter the Promised Land. In this chapter, Moses recounts the journey of the Israelites from Mount Sinai to the border of the Promised Land. He reminds them of the Lord’s faithfulness in providing for them during their journey, and of the Lord’s command to not attack the nations they encountered along the way. Moses also reminds the Israelites of the Lord’s promise to give them the land of the Amorites, and of the Lord’s command to not be afraid of them. He then recounts the Lord’s command to not make a covenant with the Amorites, and to not intermarry with them. Moses then recounts the Lord’s command to not fear the nations of the Transjordan, and to not make a covenant with them. He then recounts the Lord’s command to not fear the nations of the Transjordan, and to not make a covenant with them. Finally, Moses reminds the Israelites of the Lord’s promise to give them the land of the Amorites, and of the Lord’s command to not be afraid of them. He then recounts the Lord’s command to not make a covenant with the Amorites, and to not intermarry with them. In this chapter, Moses reminds the Israelites of the Lord’s faithfulness and commands as they prepare to enter the Promised Land. He encourages them to trust in the Lord and to obey His commands, so that they may receive the blessings of the Promised Land