במדבר, 14

Name: במדבר
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בני ישראל ממרים על מצוות האלוהים לכניס לארץ כנען, וכענין ענישה, הם יתעופפו במדבר ארבעים שנה.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ותישא, כל-העדה, וייתנו, את-קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא.

2 ויילונו על-משה ועל-אהרון, כול בני ישראל; ויאמרו אליהם כל-העדה, לו-מתנו בארץ מצריים, או במדבר הזה, לו-מתנו.

3 ולמה יהוה מביא אותנו אל-הארץ הזאת, לנפול בחרב--נשינו וטפנו, יהיו לבז; הלוא טוב לנו, שוב מצריימה.

4 ויאמרו, איש אל-אחיו: ניתנה ראש, ונשובה מצריימה.

5 וייפול משה ואהרון, על-פניהם, לפני, כל-קהל עדת בני ישראל.

6 ויהושוע בן-נון, וכלב בן-יפונה, מן-התרים, את-הארץ--קרעו, בגדיהם.

7 ויאמרו, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמור: הארץ, אשר עברנו בה לתור אותה--טובה הארץ, מאוד מאוד.

8 אם-חפץ בנו, יהוה--והביא אותנו אל-הארץ הזאת, ונתנה לנו: ארץ, אשר-היא זבת חלב ודבש.

9 אך ביהוה, אל-תמרודו, ואתם אל-תיראו את-עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צילם מעליהם ויהוה איתנו, אל-תיראום.

10 ויאמרו, כל-העדה, לרגום אותם, באבנים; וכבוד יהוה, נראה באוהל מועד, אל-כל-בני, ישראל. {פ}

11 ויאמר יהוה אל-משה, עד-אנה ינאצוני העם הזה; ועד-אנה, לא-יאמינו בי, בכול האותות, אשר עשיתי בקרבו.

12 אכנו בדבר, ואורישנו; ואעשה, אותך, לגוי-גדול ועצום, ממנו.

13 ויאמר משה, אל-יהוה: ושמעו מצריים, כי-העלית בכוחך את-העם הזה מקרבו.

14 ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה: אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עומד עליהם, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה.

15 והמתה את-העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגויים, אשר-שמעו את-שמעך, לאמור.

16 מבלתי יכולת יהוה, להביא את-העם הזה, אל-הארץ, אשר-נשבע להם; וישחטם, במדבר.

17 ועתה, יגדל-נא כוח אדוניי, כאשר דיברת, לאמור.

18 יהוה, ארך אפיים ורב-חסד, נושא עוון, ופשע; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על-בנים, על-שילשים ועל-ריבעים.

19 סלח-נא, לעוון העם הזה--כגודל חסדך; וכאשר נשאת לעם הזה, ממצריים ועד-הנה.

20 ויאמר יהוה, סלחתי כדברך.

21 ואולם, חי-אני: ויימלא כבוד-יהוה, את-כל-הארץ.

22 כי כל-האנשים, הרואים את-כבודי ואת-אותותיי, אשר-עשיתי במצריים, ובמדבר; וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי.

23 אם-יראו, את-הארץ, אשר נשבעתי, לאבותם; וכל-מנאציי, לא יראוה.

24 ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עימו, וימלא, אחריי--והביאותיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורישנה.

25 והעמלקי והכנעני, יושב בעמק; מחר, פנו וסעו לכם המדבר--דרך ים-סוף. {פ}

26 וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.

27 עד-מתיי, לעדה הרעה הזאת, אשר המה מלינים, עליי; את-תלונות בני ישראל, אשר המה מלינים עליי--שמעתי.

28 אמור אליהם, חי-אני נאום-יהוה, אם-לא, כאשר דיברתם באוזניי: כן, אעשה לכם.

29 במדבר הזה ייפלו פגריכם וכל-פקודיכם, לכל-מספרכם, מבן עשרים שנה, ומעלה: אשר הלינותם, עליי.

30 אם-אתם, תבואו אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לשכן אתכם בה--כי אם-כלב בן-יפונה, ויהושוע בן-נון.

31 וטפכם--אשר אמרתם, לבז יהיה: והביאתי אותם--וידעו את-הארץ, אשר מאסתם בה.

32 ופגריכם, אתם--ייפלו, במדבר הזה.

33 ובניכם יהיו רועים במדבר, ארבעים שנה, ונשאו, את-זנותיכם--עד-תום פגריכם, במדבר.

34 במספר הימים אשר-תרתם את-הארץ, ארבעים יום--יום לשנה יום לשנה תשאו את-עוונותיכם, ארבעים שנה; וידעתם, את-תנואתי.

35 אני יהוה, דיברתי, אם-לא זאת אעשה לכל-העדה הרעה הזאת, הנועדים עליי; במדבר הזה ייתמו, ושם ימותו.

36 והאנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; וישובו, וילינו עליו את-כל-העדה, להוציא דיבה, על-הארץ.

37 וימותו, האנשים, מוציאי דיבת-הארץ, רעה--במגפה, לפני יהוה.

38 ויהושוע בן-נון, וכלב בן-יפונה, חיו מן-האנשים ההם, ההולכים לתור את-הארץ.

39 וידבר משה את-הדברים האלה, אל-כל-בני ישראל; ויתאבלו העם, מאוד.

40 וישכימו בבוקר, ויעלו אל-ראש-ההר לאמור: הננו, ועלינו אל-המקום אשר-אמר יהוה--כי חטאנו.

41 ויאמר משה, למה זה אתם עוברים את-פי יהוה; והיא, לא תצלח.

42 אל-תעלו, כי אין יהוה בקרבכם; ולא, תינגפו, לפני, אויביכם.

43 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב: כי-על-כן שבתם מאחרי יהוה, ולא-יהיה יהוה עימכם.

44 ויעפילו, לעלות אל-ראש ההר; וארון ברית-יהוה ומשה, לא-משו מקרב המחנה.

45 ויירד העמלקי והכנעני, היושב בהר ההוא; ויכום ויכתום, עד-החורמה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

במדבר י"ד, בני ישראל נמצאים במדבר וזה עתה שמעו דיווח משנים עשר המרגלים ששלחו לחקור את ארץ כנען. עשרה מהמרגלים חזרו עם דיווח שלילי, ואמרו שקשה מדי לכבוש את הארץ. העם מתייאש ומתחיל לקטר על משה ואהרון, ואף מציע לשוב למצרים. אלוהים כועס על העם על חוסר אמונתם ואומר למשה שהוא לא יביא אותם לארץ המובטחת. לאחר מכן הוא אומר למשה לדבר אל העם ולהגיד להם שהם ישוטטו במדבר ארבעים שנה, שנה אחת לכל יום שהמרגלים בארץ. אלוהים גם אומר למשה שהעם שהיה בן עשרים שנה ומעלה כשיצאו ממצרים לא ייכנס לארץ המובטחת, אלא ימות במדבר. עם זאת, הוא מבטיח שילדיהם ייכנסו לארץ. הפרק מסתיים בכך שהעם מתאבל וחוזר בתשובה על חוסר אמונתם. הם מקבלים את עונשו של אלוהים ומסכימים להמשיך במסעם. פרק זה משמש כתזכורת לחשיבות האמונה והציות לאלוהים. זה גם מראה לנו שאלוהים רחום וסלחן, גם כשאנחנו עושים טעויות. אנו יכולים ללמוד מהדוגמה של בני ישראל ולשאוף לאמונה באלוהים ולבטוח בהבטחותיו.