26וילכו ויבואו אל-משה ואל-אהרון ואל-כל-עדת בני-ישראל, אל-מדבר פארן--קדשה; וישיבו אותם דבר ואת-כל-העדה, ויראום את-פרי הארץ.
27ויספרו-לו, ויאמרו, באנו, אל-הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש, היא--וזה-פרייה.
28אפס כי-עז העם, היושב בארץ; והערים, בצורות גדולות מאוד, וגם-ילידי הענק, ראינו שם.
29עמלק יושב, בארץ הנגב; והחיתי והיבוסי והאמורי, יושב בהר, והכנעני יושב על-הים, ועל יד הירדן.
30ויהס כלב את-העם, אל-משה; ויאמר, עלה נעלה וירשנו אותה--כי-יכול נוכל, לה.
31והאנשים אשר-עלו עימו, אמרו, לא נוכל, לעלות אל-העם: כי-חזק הוא, ממנו.
32ויוציאו דיבת הארץ, אשר תרו אותה, אל-בני ישראל, לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא, וכל-העם אשר-ראינו בתוכה, אנשי מידות.
33ושם ראינו, את-הנפילים בני ענק--מן-הנפילים; ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם.
פַּרשָׁנוּת
במדבר 13, משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, הארץ המובטחת שהבטיח אלוהים לבני ישראל. המרגלים חוזרים עם דיווח על הארץ, המתוארת כארץ זבת חלב ודבש. אולם גם עשרה מהמרגלים מדווחים כי תושבי הארץ הם בעלי עוצמה וכי בני ישראל לא יצליחו לכבוש אותם. זה גורם לעם להיות מיואש ופחד, והם מתחילים לקטר נגד משה ואלוהים.
אלוהים כועס על העם על חוסר אמונתם ואומר למשה שאף אחד מהעם שרטן לא יורשה להיכנס לארץ המובטחת. רק כלב ויהושע, שניים מהמרגלים שהאמינו באלוהים, יורשו להיכנס. זה משמש כתזכורת לבני ישראל שאמונה באלוהים היא חיונית כדי לקבל את הברכות שהוא הבטיח להם. זה גם משמש כאזהרה לעם שעליהם לסמוך על אלוהים ולא להיות מושפעים מדעותיהם של אחרים.