נחמיה, 7
השלמת חומת ירושלים וחגיגת ההקדשה.
72
פסוקים
●
7
min
Bible version
1 ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; וייפקדו השוערים והמשוררים, והלויים.
2 ואצווה את-חנני אחי, ואת-חנניה שר הבירה--על-ירושלים: כי-הוא כאיש אמת, וירא את-האלוהים מרבים.
3 ואומר להם, לא ייפתחו שערי ירושלים עד-חום השמש, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, ואחוזו; והעמד, משמרות יושבי ירושלים--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו.
4 והעיר רחבת ידיים, וגדולה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנויים.
5 וייתן אלוהיי אל-ליבי, ואקבצה את-החורים ואת-הסגנים ואת-העם להתייחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו. {פ}
6 אלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל; וישובו לירושלים וליהודה, איש לעירו.
7 הבאים עם-זרובבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מורדכיי בלשן מספרת בגוויי--נחום בענה: מספר, אנשי עם ישראל. {ס}
8 בני פרעוש--אלפיים, מאה ושבעים ושניים. {ס}
9 בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים. {ס}
10 בני ארח, שש מאות חמישים ושניים. {ס}
11 בני-פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפיים, ושמונה מאות שמונה עשר. {ס}
12 בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס}
13 בני זתוא, שמונה מאות ארבעים וחמישה. {ס}
14 בני זכיי, שבע מאות ושישים. {ס}
15 בני בינוי, שש מאות ארבעים ושמונה. {ס}
16 בני ביביי, שש מאות עשרים ושמונה. {ס}
17 בני עזגד--אלפיים, שלוש מאות עשרים ושניים. {ס}
18 בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושבעה. {ס}
19 בני בגוויי, אלפיים שישים ושבעה. {ס}
20 בני עדין, שש מאות חמישים וחמישה. {ס}
21 בני-אטר לחזקייה, תשעים ושמונה. {ס}
22 בני חשום, שלוש מאות עשרים ושמונה. {ס}
23 בני ביציי, שלוש מאות עשרים וארבעה. {ס}
24 בני חריף, מאה שנים עשר. {ס}
25 בני גבעון, תשעים וחמישה. {ס}
26 אנשי בית-לחם ונטופה, מאה שמונים ושמונה. {ס}
27 אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה. {ס}
28 אנשי בית-עזמוות, ארבעים ושניים. {ס}
29 אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלושה. {ס}
30 אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד. {ס}
31 אנשי מכמס, מאה ועשרים ושניים. {ס}
32 אנשי בית-אל והעיי, מאה עשרים ושלושה. {ס}
33 אנשי נבו אחר, חמישים ושניים. {ס}
34 בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס}
35 בני חרים, שלוש מאות ועשרים. {ס}
36 בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה. {ס}
37 בני-לוד חדיד ואונו, שבע מאות ועשרים ואחד. {ס}
38 בני סנאה--שלושת אלפים, תשע מאות ושלושים. {פ}
39 הכוהנים: בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה. {ס}
40 בני אימר, אלף חמישים ושניים. {ס}
41 בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה. {ס}
42 בני חרים, אלף שבעה עשר. {פ}
43 הלויים: בני-ישוע לקדמיאל לבני להודווה, שבעים וארבעה. {ס}
44 המשוררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמונה. {ס}
45 השוערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמון בני-עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--מאה, שלושים ושמונה. {ס}
46 הנתינים: בני-ציחא בני-חשופא, בני טבעות.
47 בני-קירוס בני-סיעא, בני פדון.
48 בני-לבנה בני-חגבא, בני שלמיי.
49 בני-חנן בני-גידל, בני-גחר.
50 בני-ראיה בני-רצין, בני נקודא.
51 בני-גזם בני-עוזא, בני פסח.
52 בני-ביסיי בני-מעונים, בני נפישסים.
53 בני-בקבוק בני-חקופא, בני חרחור. {ס}
54 בני-בצלית בני-מחידא, בני חרשא.
55 בני- {ר} ברקוס {ס} בני-סיסרא, {ס} בני-תמח. {ס}
56 בני {ר} נציח, {ס} בני חטיפא. {ס}
57 בני, עבדי שלמה: {ס} בני- {ר} סוטיי {ס} בני-סופרת, {ס} בני פרידא. {ס}
58 בני- {ר} יעלא {ס} בני-דרקון, {ס} בני גידל. {ס}
59 בני {ר} שפטיה {ס} בני-חטיל, {ס} בני פוכרת הצביים-- {ס} בני {ר} אמון.
60 כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה: שלוש מאות, תשעים ושניים. {פ}
61 ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואימר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם.
62 בני-דליה בני-טובייה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושניים. {ס}
63 ומן-הכוהנים, בני חוביה בני הקוץ: בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על-שמם.
64 אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצא; ויגואלו, מן-הכהונה.
65 ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד הכוהן, לאורים ותומים.
66 כל-הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש-מאות ושישים.
67 מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם, משוררים ומשוררות--מאתיים, וארבעים וחמישה. {ס}
68 גמלים, ארבע מאות שלושים וחמישה; {ס} חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים.
69 ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמונים אלף מזרקות חמישים, כותנות כוהנים, שלושים וחמש מאות.
70 ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי ריבות; וכסף, מנים אלפיים ומאתיים.
71 ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמונים שתי ריבוא, וכסף מנים אלפיים; וכותנות כוהנים, שישים ושבעה. {פ}
72 ויישבו הכוהנים והלויים והשוערים והמשוררים ומן-העם והנתינים, וכל-ישראל--בעריהם; וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בעריהם.
פַּרשָׁנוּת
בנחמיה ז' רואים את מחויבותו של נחמיה לבנייתה מחדש של ירושלים ואת מסירות העם למשימה. נחמיה ממנה אנשים אמינים שיהיו אחראים על שערי העיר ויבטיחו שהעם בטוח ובטוח. הוא גם מארגן את האנשים לקבוצות לפי שבטי אבותיהם, ומשייך אותם לערים שלהם. נחמיה גם מוודא שהעם יסופק במזון ובאספקה, ושהלויים יקבלו את חלקם הראוי. הפרק גם מדגיש את חשיבות מחויבותו של העם לתורת משה. נחמיה מעודד את העם לקדש את יום השבת, ולקיים את שאר חוקי ה'. הוא גם מזכיר להם את חשיבות המעשר, ואת הצורך לפרנס את הלויים ואת המקדש. מחויבותו של נחמיה לבנייתה מחדש של ירושלים והתמסרות העם למשימה היא דוגמה עוצמתית לאמונה ולציות. מנהיגותו וארגון העם הוא עדות לנאמנותו לה' ולמחויבותו לעם ישראל. הדוגמה של נחמיה היא כזו שכולנו יכולים ללמוד ממנה ולשאוף לחקות אותה.
Meet the heroes of נחמיה, 7
שאלות נפוצות
בהנחה שקורא עם מהירות קריאה ממוצעת של 300 WPM קורא את הספר של נחמיה, פרקים 7 זה ייקח בערך 7 דקות לסיום.
יש 72 verses in נחמיה, פרקים 7.