עובדיה, 1

Name: עובדיה
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

עובדיה מנבא את משפטה של אדום, אומה שכנה ששמחה על חורבן ירושלים ודיכאה את אנשיה. אלוהים מבטיח להחזיר את מזלם של ישראל ולהפיל את גאוותו של אדום.

פסוקים

●

min

Bible version

1 חזון, עובדיה: כה-אמר אדוניי יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגויים שולח--קומו ונקומה עליה, למלחמה.

2 הנה קטון נתתיך, בגויים: בזוי אתה, מאוד.

3 זדון ליבך השיאך, שוכני בחגווי-סלע מרום שבתו; אומר בליבו, מי יורידני ארץ.

4 אם-תגביה כנשר, ואם-בין כוכבים שים קינך--משם אורידך, נאום-יהוה.

5 אם-גנבים באו-לך, אם-שודדי לילה--איך נדמית, הלוא יגנבו דיים; אם-בוצרים באו לך, הלוא ישאירו עוללות.

6 איך נחפשו עשיו, נבעו מצפוניו.

7 עד-הגבול שילחוך, כול אנשי בריתך--השיאוך יכלו לך, אנשי שלומך; לחמך, ישימו מזור תחתיך--אין תבונה, בו.

8 הלוא ביום ההוא, נאום-יהוה, והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשיו.

9 וחתו גיבוריך, תימן, למען ייכרת-איש מהר עשיו, מקטל.

10 מחמס אחיך יעקוב, תכסך בושה; ונכרת, לעולם.

11 ביום עמודך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונוכרים באו שעריו, ועל-ירושלים ידו גורל--גם-אתה, כאחד מהם.

12 ואל-תרא ביום-אחיך, ביום נוכרו, ואל-תשמח לבני-יהודה, ביום אובדם; ואל-תגדל פיך, ביום צרה.

13 אל-תבוא בשער-עמי ביום אידם, אל-תרא גם-אתה ברעתו ביום אידו; ואל-תשלחנה בחילו, ביום אידו.

14 ואל-תעמוד, על-הפרק, להכרית, את-פליטיו; ואל-תסגר שרידיו, ביום צרה.

15 כי-קרוב יום-יהוה, על-כל-הגויים: כאשר עשית ייעשה לך, גמולך ישוב בראשך.

16 כי, כאשר שתיתם על-הר קודשי, ישתו כל-הגויים, תמיד; ושתו ולעו, והיו כלא היו.

17 ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש; וירשו בית יעקוב, את מורשיהם.

18 והיה בית-יעקוב אש ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש, ודלקו בהם, ואכלום; ולא-יהיה שריד לבית עשיו, כי יהוה דיבר.

19 וירשו הנגב את-הר עשיו, והשפילה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפריים, ואת שדה שומרון; ובנימין, את-הגלעד.

20 וגלות החיל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים, עד-צרפת, וגלות ירושלים, אשר בספרד--יירשו, את ערי הנגב.

21 ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את-הר עשיו; והייתה ליהוה, המלוכה. {ש}

פַּרשָׁנוּת

עובדיה הוא הספר הקצר ביותר בברית הישנה, המורכב מ-21 פסוקים בלבד. זוהי נבואת משפט נגד אדום, אומה צאצא של עשיו, אחיו של יעקב. מאמינים שהספר נכתב מתישהו בין המאות ה-8 ל-6 לפני הספירה. הספר מתחיל בהכרזה על משפט ה' נגד אדום. יהוה מתואר כמי ש"שפך את חמתו" על אדום, והעם מוזהר כי היא תושמד בשל גאוותה ויהירותה. אומרים שה' זכר את האלימות והעוול שעשתה אדום על ישראל, ושאדום שמחה באסון ישראל. לאחר מכן, האדון מכריז שאדום תיענש על חטאיה. העם יושמד ואנשיו יתפזרו. ה' מבטיח שאדום תושפל ושאויביה ינצחו. הספר מסתיים בהבטחה לתקווה לעתיד. ה' מבטיח שבית יעקב יקום ותקום מלכות ישראל. ה' גם מבטיח שאנשי אדום ישוחזרו ויינתן להם מקום במלכות. עובדיה הוא תזכורת רבת עוצמה לצדקתו וחסדו של האדון. זוהי תזכורת לכך שה' יעניש את העושים רע, אבל הוא ירחם גם על החוזרים בתשובה ופונים אליו. זוהי תזכורת לכך שה' יקיים את הבטחותיו ושהוא ישקם את עמו.