במדבר, 31

Name: במדבר
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

האלוהים מצו את בני ישראל להשמיד את המדינים ומשה זועה על הקצינים שחרמו את הנשים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

2 נקום, נקמת בני ישראל, מאת, המדיינים; אחר, תיאסף אל-עמיך.

3 וידבר משה אל-העם לאמור, היחלצו מאיתכם אנשים לצבא; ויהיו, על-מדיין, לתת נקמת-יהוה, במדיין.

4 אלף, למטה, אלף, למטה--לכול מטות ישראל, תשלחו לצבא.

5 ויימסרו מאלפי ישראל, אלף למטה--שנים-עשר אלף, חלוצי צבא.

6 וישלח אותם משה אלף למטה, לצבא: אותם ואת-פינחס בן-אלעזר הכוהן, לצבא, וכלי הקודש וחצוצרות התרועה, בידו.

7 ויצבאו, על-מדיין, כאשר ציווה יהוה, את-משה; ויהרגו, כל-זכר.

8 ואת-מלכי מדיין הרגו על-חלליהם, את-אווי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבע--חמשת, מלכי מדיין; ואת בלעם בן-בעור, הרגו בחרב.

9 וישבו בני-ישראל את-נשי מדיין, ואת-טפם; ואת כל-בהמתם ואת-כל-מקנהם ואת-כל-חילם, בזזו.

10 ואת כל-עריהם במושבותם, ואת כל-טירותם--שרפו, באש.

11 ויקחו, את-כל-השלל, ואת, כל-המלקוח--באדם, ובבהמה.

12 ויביאו אל-משה ואל-אלעזר הכוהן ואל-עדת בני-ישראל, את-השבי ואת-המלקוח ואת-השלל--אל-המחנה: אל-ערבות מואב, אשר על-ירדן ירחו. {ס}

13 וייצאו משה ואלעזר הכוהן, וכל-נשיאי העדה--לקראתם: אל-מחוץ, למחנה.

14 ויקצוף משה, על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות, הבאים מצבא המלחמה.

15 ויאמר אליהם, משה: החייתם, כל-נקבה.

16 הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסור-מעל ביהוה, על-דבר-פעור; ותהי המגפה, בעדת יהוה.

17 ועתה, הרגו כל-זכר בטף; וכל-אישה, יודעת איש למשכב זכר--הרוגו.

18 וכול הטף בנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר--החיו, לכם.

19 ואתם, חנו מחוץ למחנה--שבעת ימים: כול הורג נפש וכול נוגע בחלל, תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי--אתם, ושביכם.

20 וכל-בגד וכל-כלי-עור וכל-מעשה עיזים, וכל-כלי-עץ--תתחטאו. {ס}

21 ויאמר אלעזר הכוהן אל-אנשי הצבא, הבאים למלחמה: זאת חוקת התורה, אשר-ציווה יהוה את-משה.

22 אך את-הזהב, ואת-הכסף; את-הנחושת, את-הברזל, את-הבדיל, ואת-העופרת.

23 כל-דבר אשר-יבוא באש, תעבירו באש וטהר--אך, במי נידה יתחטא; וכול אשר לא-יבוא באש, תעבירו במים.

24 וכיבסתם בגדיכם ביום השביעי, וטהרתם; ואחר, תבואו אל-המחנה. {ס}

25 ויאמר יהוה, אל-משה לאמור.

26 שא, את ראש מלקוח השבי, באדם, ובבהמה--אתה ואלעזר הכוהן, וראשי אבות העדה.

27 וחצית, את-המלקוח, בין תופשי המלחמה, היוצאים לצבא--ובין, כל-העדה.

28 והרמות מכס ליהוה, מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא--אחד נפש, מחמש המאות: מן-האדם, ומן-הבקר, ומן-החמורים, ומן-הצאן.

29 ממחציתם, תיקחו; ונתת לאלעזר הכוהן, תרומת יהוה.

30 וממחצית בני-ישראל תיקח אחד אחוז מן-החמישים, מן-האדם מן-הבקר מן-החמורים ומן-הצאן--מכל-הבהמה; ונתת אותם, ללויים, שומרי, משמרת משכן יהוה.

31 ויעש משה, ואלעזר הכוהן, כאשר ציווה יהוה, את-משה.

32 ויהי, המלקוח--יתר הבז, אשר בזזו עם הצבא: צאן, שש-מאות אלף ושבעים אלף--וחמשת אלפים.

33 ובקר, שניים ושבעים אלף.

34 וחמורים, אחד ושישים אלף.

35 ונפש אדם--מן-הנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר: כל-נפש, שניים ושלושים אלף.

36 ותהי, המחצה--חלק, היוצאים בצבא: מספר הצאן, שלוש-מאות אלף ושלושים אלף, ושבעת אלפים, וחמש מאות.

37 ויהי המכס ליהוה, מן-הצאן--שש מאות, חמש ושבעים.

38 והבקר--שישה ושלושים, אלף; ומכסם ליהוה, שניים ושבעים.

39 וחמורים, שלושים אלף וחמש מאות; ומכסם ליהוה, אחד ושישים.

40 ונפש אדם, שישה עשר אלף; ומכסם, ליהוה--שניים ושלושים, נפש.

41 וייתן משה, את-מכס תרומת יהוה, לאלעזר, הכוהן--כאשר ציווה יהוה, את-משה.

42 וממחצית, בני ישראל, אשר חצה משה, מן-האנשים הצובאים.

43 ותהי מחצת העדה, מן-הצאן--שלוש-מאות אלף ושלושים אלף, שבעת אלפים וחמש מאות.

44 ובקר, שישה ושלושים אלף.

45 וחמורים, שלושים אלף וחמש מאות.

46 ונפש אדם, שישה עשר אלף.

47 וייקח משה ממחצית בני-ישראל, את-האחוז אחד מן-החמישים--מן-האדם, ומן-הבהמה; וייתן אותם ללויים, שומרי משמרת משכן יהוה, כאשר ציווה יהוה, את-משה.

48 ויקרבו, אל-משה, הפקודים, אשר לאלפי הצבא--שרי האלפים, ושרי המאות.

49 ויאמרו, אל-משה, עבדיך נשאו את-ראש אנשי המלחמה, אשר בידנו; ולא-נפקד ממנו, איש.

50 ונקרב את-קרבן יהוה, איש אשר מצא כלי-זהב אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז--לכפר על-נפשותינו, לפני יהוה.

51 וייקח משה ואלעזר הכוהן, את-הזהב--מאיתם: כול, כלי מעשה.

52 ויהי כל-זהב התרומה, אשר הרימו ליהוה--שישה עשר אלף שבע-מאות וחמישים, שקל: מאת שרי האלפים, ומאת שרי המאות.

53 אנשי, הצבא, בזזו, איש לו.

54 וייקח משה ואלעזר הכוהן, את-הזהב, מאת שרי האלפים, והמאות; ויביאו אותו אל-אוהל מועד, זיכרון לבני-ישראל לפני יהוה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

במדבר 31, ה' מורה למשה לנקום במדיינים על תפקידם בהובלת בני ישראל. ה' מצווה על משה לקחת אלף איש מכל אחד משנים עשר שבטי ישראל ולצאת למלחמה נגד המדיינים. משה ממלא אחר הוראות ה' ומוביל את בני ישראל בקרב מוצלח נגד המדיינים. לאחר הקרב חוזרים משה ובני ישראל עם שלל המלחמה, כולל נשות וילדי המדיינים. לאחר מכן ה' מורה למשה לחלק את שלל המלחמה בין בני ישראל. הוא מצווה לתת מחצית מהשלל ללוחמים שלחמו במערכה, ואת החצי השני לתת לשאר בני ישראל. ה' גם מצווה להציל את הנשים והילדים של המדיינים ולקחת אותם בשבי. הפרק מסתיים בכך שה' מורה למשה לטהר את בני ישראל שהיו במגע עם גופות המדיינים. זה נעשה כדי להבטיח שבני ישראל יישארו קדושים ולא יהיו מזוהמים על ידי המנהגים האליליים של המדיינים. בסך הכל, פרק זה במדברים מדגיש את הצדק והרחמים של האדון. הוא מצווה על בני ישראל לנקום במדיינים על תפקידם בהובלת בני ישראל שולל, אך גם מצווה עליהם לחוס על נשות המדיינים וילדיהם ולטהר את אלו שהיו במגע עם הגופות. זה מראה שה' הוא גם צודק וגם רחום.