שופטים 6

Name: שופטים
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בני ישראל מושטים יד על יד על ידי המדינים והאל מקים את גדעון כדי להצילם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויעשו בני-ישראל הרע, בעיני יהוה; וייתנם יהוה ביד-מדיין, שבע שנים.

2 ותעז יד-מדיין, על-ישראל; מפני מדיין עשו להם בני ישראל, את-המנהרות אשר בהרים, ואת-המערות, ואת-המצדות.

3 והיה, אם-זרע ישראל--ועלה מדיין ועמלק ובני-קדם, ועלו עליו.

4 ויחנו עליהם, וישחיתו את-יבול הארץ, עד-בואך, עזה; ולא-ישאירו מחיה בישראל, ושה ושור וחמור.

5 כי הם ומקניהם יעלו ואוהליהם, ובאו כדי-ארבה לרוב, ולהם ולגמליהם, אין מספר; ויבואו בארץ, לשחתה.

6 ויידל ישראל מאוד, מפני מדיין; ויזעקו בני-ישראל, אל-יהוה. {פ}

7 ויהי, כי-זעקו בני-ישראל אל-יהוה, על, אודות מדיין.

8 וישלח יהוה איש נביא, אל-בני ישראל; ויאמר להם כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי העליתי אתכם ממצריים, ואוציא אתכם, מבית עבדים.

9 ואציל אתכם מיד מצריים, ומיד כל-לוחציכם; ואגרש אותם מפניכם, ואתנה לכם את-ארצם.

10 ואומרה לכם, אני יהוה אלוהיכם--לא תיראו את-אלוהי האמורי, אשר אתם יושבים בארצם; ולא שמעתם, בקולי. {פ}

11 ויבוא מלאך יהוה, ויישב תחת האלה אשר בעופרה, אשר ליואש, אבי העזרי; וגדעון בנו, חובט חיטים בגת, להניס, מפני מדיין.

12 ויירא אליו, מלאך יהוה; ויאמר אליו, יהוה עימך גיבור החיל.

13 ויאמר אליו גדעון, בי אדוני, ויש יהוה עימנו, ולמה מצאתנו כל-זאת; ואיה כל-נפלאותיו אשר סיפרו-לנו אבותינו לאמור, הלוא ממצריים העלנו יהוה, ועתה נטשנו יהוה, וייתננו בכף-מדיין.

14 וייפן אליו, יהוה, ויאמר לך בכוחך זה, והושעת את-ישראל מכף מדיין: הלוא, שלחתיך.

15 ויאמר אליו בי אדוניי, במה אושיע את-ישראל; הנה אלפי הדל במנשה, ואנוכי הצעיר בבית אבי.

16 ויאמר אליו יהוה, כי אהיה עימך; והכית את-מדיין, כאיש אחד.

17 ויאמר אליו, אם-נא מצאתי חן בעיניך; ועשית לי אות, שאתה מדבר עימי.

18 אל-נא תמוש מזה, עד-בואי אליך, והוצאתי את-מנחתי, והנחתי לפניך; ויאמר, אנוכי אשב עד שובך.

19 וגדעון בא, ויעש גדי-עיזים ואיפת-קמח מצות, הבשר שם בסל, והמרק שם בפרור; ויוצא אליו אל-תחת האלה, ויגש. {פ}

20 ויאמר אליו מלאך האלוהים, קח את-הבשר ואת-המצות והנח אל-הסלע הלז, ואת-המרק, שפוך; ויעש, כן.

21 וישלח מלאך יהוה, את-קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר, ובמצות; ותעל האש מן-הצור, ותאכל את-הבשר ואת-המצות, ומלאך יהוה, הלך מעיניו.

22 וירא גדעון, כי-מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה אדוניי יהוה--כי-על-כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל-פנים.

23 ויאמר לו יהוה שלום לך, אל-תירא: לא, תמות.

24 וייבן שם גדעון מזבח ליהוה, ויקרא-לו יהוה שלום; עד, היום הזה--עודנו, בעופרת אבי העזרי. {ס}

25 ויהי, בלילה ההוא, ויאמר לו יהוה קח את-פר-השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים; והרסת, את-מזבח הבעל אשר לאביך, ואת-האשרה אשר-עליו, תכרות.

26 ובנית מזבח ליהוה אלוהיך, על ראש המעוז הזה--במערכה; ולקחת, את-הפר השני, והעלית עולה, בעצי האשרה אשר תכרות.

27 וייקח גדעון עשרה אנשים, מעבדיו, ויעש, כאשר דיבר אליו יהוה; ויהי כאשר ירא את-בית אביו ואת-אנשי העיר, מעשות יומם--ויעש לילה.

28 וישכימו אנשי העיר, בבוקר, והנה נותץ מזבח הבעל, והאשרה אשר-עליו כורתה; ואת, הפר השני, הועלה, על-המזבח הבנוי.

29 ויאמרו איש אל-ריעהו, מי עשה הדבר הזה; וידרשו, ויבקשו--ויאמרו, גדעון בן-יואש עשה הדבר הזה.

30 ויאמרו אנשי העיר, אל-יואש, הוצא את-בנך, וימות: כי נתץ את-מזבח הבעל, וכי כרת האשרה אשר-עליו.

31 ויאמר יואש לכול אשר-עמדו עליו האתם תריבון לבעל, אם-אתם תושיעון אותו, אשר יריב לו יומת, עד-הבוקר; אם-אלוהים הוא ירב לו, כי נתץ את-מזבחו.

32 ויקרא-לו ביום-ההוא, ירובעל לאמור: ירב בו הבעל, כי נתץ את-מזבחו. {ס}

33 וכל-מדיין ועמלק ובני-קדם, נאספו יחדיו; ויעברו ויחנו, בעמק יזרעאל.

34 ורוח יהוה, לבשה את-גדעון; ויתקע, בשופר, וייזעק אביעזר, אחריו.

35 ומלאכים שלח בכל-מנשה, וייזעק גם-הוא אחריו; ומלאכים שלח, באשר ובזבולון ובנפתלי, ויעלו, לקראתם.

36 ויאמר גדעון, אל-האלוהים: אם-ישך מושיע בידי, את-ישראל--כאשר דיברת.

37 הנה אנוכי, מציג את-גיזת הצמר--בגורן: אם טל יהיה על-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ חורב--וידעתי כי-תושיע בידי את-ישראל, כאשר דיברת.

38 ויהי-כן--וישכם ממוחרת, ויזר את-הגיזה; ויימץ טל מן-הגיזה, מלוא הספל מים.

39 ויאמר גדעון, אל-האלוהים, אל-ייחר אפך בי, ואדברה אך הפעם; אנסה נא-רק-הפעם, בגיזה--יהי-נא חורב אל-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ יהיה-טל.

40 ויעש אלוהים כן, בלילה ההוא; ויהי-חורב אל-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ היה טל. {פ}

פַּרשָׁנוּת

שופטים פרק ו' הוא פרק מרכזי בספר שופטים, שכן הוא מציין את תחילתו של סיפור גדעון. פרק זה מתחיל בכך שבני ישראל שוב מתרחקים מאלוהים ועובדים לאלילי שקר. כתוצאה מכך, אלוהים שולח את המדיינים לדכא אותם במשך שבע שנים. בתגובה, בני ישראל זועקים לאלוהים לעזרה. לאחר מכן אלוהים שולח מלאך לגדעון, שגורש חיטה בגת כדי להסתיר אותה מהמדיינים. המלאך אומר לגדעון שהוא לוחם אדיר ושאלוהים בחר בו להציל את ישראל מידי המדיינים. גדעון מתלבט בתחילה, אך בסופו של דבר מסכים להנהיג את בני ישראל בקרב. לאחר מכן יוצא גדעון לבחון את הבטחתו של אלוהים על ידי בקשה לאות. הוא מקים גיזת צמר ומבקש מאלוהים להרטיב אותה מטל בעוד האדמה סביבו נשארת יבשה. אלוהים עושה זאת, וגדעון משוכנע שאלוהים יעזור לו. גדעון אוסף אז צבא של 32,000 איש כדי להילחם במדיינים. אולם אלוהים אומר לגדעון שהצבא גדול מדי ושעליו לצמצם אותו ל-300 איש בלבד. גדעון עושה זאת, ובעזרת ה' 300 הגברים מביסים את המדיינים. הפרק הזה משמעותי מכיוון שהוא מראה כיצד אלוהים יכול להשתמש אפילו באנשים החלשים ביותר כדי להשיג דברים גדולים. גדעון היה חקלאי פשוט, אך אלוהים בחר בו להנהיג את בני ישראל בקרב. פרק זה משמש גם כתזכורת לכך שאלוהים תמיד איתנו, אפילו ברגעים האפלים ביותר שלנו. הוא לעולם לא יעזוב אותנו ולא יעזוב אותנו.