שופטים, 20

Name: שופטים
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְאַחֲדִים לְעַנּוֹת אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין עַל פִּשְׁעָם, אַךְ סוֹפָם הוּא מְמִית אֶת כָּ

פסוקים

●

min

Bible version

1 וייצאו, כל-בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד--אל-יהוה, המצפה.

2 ויתייצבו פינות כל-העם, כול שבטי ישראל--בקהל, עם האלוהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שולף חרב. {פ}

3 וישמעו בני בנימין, כי-עלו בני-ישראל המצפה; ויאמרו, בני ישראל, דברו, איכה נהייתה הרעה הזאת.

4 ויען האיש הלוי, איש האישה הנרצחה--ויאמר: הגבעתה אשר לבנימין, באתי אני ופילגשי ללון.

5 ויקומו עליי בעלי הגבעה, ויסובו עליי את-הבית לילה; אותי דימו להרוג, ואת-פילגשי עינו ותמות.

6 ואוחז בפילגשי, ואנתחהא, ואשלחהא, בכל-שדה נחלת ישראל: כי עשו זימה ונבלה, בישראל.

7 הנה כולכם, בני ישראל--הבו לכם דבר ועצה, הלום.

8 ויקם, כל-העם, כאיש אחד, לאמור: לא נלך איש לאוהלו, ולא נסור איש לביתו.

9 ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה: עליה, בגורל.

10 ולקחנו עשרה אנשים למאה לכול שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צידה, לעם--לעשות, לבואם לגבע בנימין, ככל-הנבלה, אשר עשה בישראל.

11 וייאסף כל-איש ישראל, אל-העיר, כאיש אחד, חברים. {פ}

12 וישלחו שבטי ישראל, אנשים, בכל-שבטי בנימין, לאמור: מה הרעה הזאת, אשר נהייתה בכם.

13 ועתה תנו את-האנשים בני-בלייעל אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה, מישראל; ולא אבו, בני בנימין, לשמוע, בקול אחיהם בני-ישראל.

14 וייאספו בני-בנימין מן-הערים, הגבעתה, לצאת למלחמה, עם-בני ישראל.

15 ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא, מהערים, עשרים ושישה אלף איש, שולף חרב--לבד מיושבי הגבעה, התפקדו, שבע מאות, איש בחור.

16 מכול העם הזה, שבע מאות איש בחור, איטר, יד-ימינו: כל-זה, קולע באבן אל-השערה--ולא יחטיא. {פ}

17 ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימין, ארבע מאות אלף איש, שולף חרב: כל-זה, איש מלחמה.

18 ויקומו ויעלו בית-אל, וישאלו באלוהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה-לנו בתחילה למלחמה עם-בני בנימין; ויאמר יהוה, יהודה בתחילה.

19 ויקומו בני-ישראל, בבוקר; ויחנו, על-הגבעה.

20 וייצא איש ישראל, למלחמה עם-בנימין; ויערכו איתם איש-ישראל מלחמה, אל-הגבעה.

21 וייצאו בני-בנימין, מן-הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שניים ועשרים אלף איש--ארצה.

22 ויתחזק העם, איש ישראל; ויוסיפו, לערוך מלחמה, במקום, אשר-ערכו שם ביום הראשון.

23 ויעלו בני-ישראל, ויבכו לפני-יהוה עד-הערב, וישאלו ביהוה לאמור, האוסיף לגשת למלחמה עם-בני בנימין אחי; ויאמר יהוה, עלו אליו. {פ}

24 ויקרבו בני-ישראל אל-בני בנימין, ביום השני.

25 וייצא בנימין לקראתם מן-הגבעה, ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד שמונת עשר אלף איש, ארצה: כל-אלה, שולפי חרב.

26 ויעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבואו בית-אל, ויבכו ויישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא, עד-הערב; ויעלו עולות ושלמים, לפני יהוה.

27 וישאלו בני-ישראל, ביהוה; ושם, ארון ברית האלוהים, בימים, ההם.

28 ופינחס בן-אלעזר בן-אהרון עומד לפניו, בימים ההם לאמור, האוסיף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימין אחי, אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך.

29 וישם ישראל אורבים, אל-הגבעה סביב. {פ}

30 ויעלו בני-ישראל אל-בני בנימין, ביום השלישי; ויערכו אל-הגבעה, כפעם בפעם.

31 וייצאו בני-בנימין לקראת העם, הונתקו מן-העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסילות אשר אחת עולה בית-אל ואחת גבעתה בשדה, כשלושים איש, בישראל.

32 ויאמרו בני בנימין, ניגפים הם לפנינו כבראשונה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנוהו, מן-העיר, אל-המסילות.

33 וכול איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו, בבעל תמר; ואורב ישראל מגיח ממקומו, ממערה-גבע.

34 ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור, מכל-ישראל, והמלחמה, כבדה; והם לא ידעו, כי-נוגעת עליהם הרעה. {פ}

35 וייגוף יהוה את-בנימין, לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימין ביום ההוא, עשרים וחמישה אלף ומאה איש: כל-אלה, שולף חרב.

36 ויראו בני-בנימין, כי ניגפו; וייתנו איש-ישראל מקום, לבנימין, כי בטחו אל-האורב, אשר-שמו אל-הגבעה.

37 והאורב החישו, ויפשטו אל-הגבעה; וימשוך, האורב, ויך את-כל-העיר, לפי-חרב.

38 והמועד, היה לאיש ישראל--עם-האורב; הרב, להעלותם משאת העשן מן-העיר.

39 ויהפוך איש-ישראל, במלחמה; ובנימין החל להכות חללים באיש-ישראל, כשלושים איש--כי אמרו, אך ניגוף ניגף הוא לפנינו כמלחמה הראשונה.

40 והמשאת, החלה לעלות מן-העיר--עמוד עשן; וייפן בנימין אחריו, והנה עלה כליל-העיר השמיימה.

41 ואיש ישראל הפך, וייבהל איש בנימין: כי ראה, כי-נגעה עליו הרעה.

42 ויפנו לפני איש ישראל, אל-דרך המדבר, והמלחמה, הדביקתהו; ואשר, מהערים, משחיתים אותו, בתוכו.

43 כיתרו את-בנימין הרדיפוהו, מנוחה הדריכוהו, עד נוכח הגבעה, ממזרח-שמש.

44 וייפלו, מבנימין, שמונה-עשר אלף, איש: את-כל-אלה, אנשי-חיל.

45 ויפנו וינוסו המדברה, אל-סלע הרימון, ויעוללוהו במסילות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד-גדעום, ויכו ממנו אלפיים איש.

46 ויהי כל-הנופלים מבנימין, עשרים וחמישה אלף איש שולף חרב--ביום ההוא: את-כל-אלה, אנשי-חיל.

47 ויפנו וינוסו המדברה, אל-סלע הרימון, שש מאות, איש; ויישבו בסלע רימון, ארבעה חודשים.

48 ואיש ישראל שבו אל-בני בנימין, ויכום לפי-חרב, מעיר מתום עד-בהמה, עד כל-הנמצא; גם כל-הערים הנמצאות, שילחו באש. {פ}

פַּרשָׁנוּת

שופטים פרק 20 הוא פרק רב עוצמה המדבר על כוחו של אלוהים ועל יכולתו להביא צדק ושלום לעמו. בפרק זה נמצאים בני ישראל במצב של מלחמת אזרחים, כאשר שבטי בנימין ושאר שבטי ישראל נמצאים בעימות. שאר שבטי ישראל התכנסו לבקש צדק נגד שבט בנימין על רשעותם. בני ישראל מתאספים במצפה וה' שולח נביא לדבר איתם. הנביא אומר להם שה' יתן צדק ושבט בנימין יובס. אז יוצאים בני ישראל לקרב נגד שבט בנימין וה' נותן להם ניצחון. בני ישראל מנצחים ושבט בנימין מובס. ניצחון זה הוא עדות לכוחו של אלוהים וליכולתו להביא צדק ושלום לעמו. הפרק מסתיים בכך שבני ישראל חוזרים לבתיהם בשלום. זוהי תזכורת לכך שאלוהים הוא אל של צדק ושלום ושהוא יביא צדק ושלום לעמו. פרק זה הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחו של אלוהים וליכולתו להביא צדק ושלום לעמו.