בראשית, 32

Name: בראשית
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

יַעֲקֹב עוֹרֵר לִפְגֹּשׁ אֶת אָחִיו עֵשָׂוּ וְנָלַחֵם עִם הָאֱלֹהִים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וישכם לבן בבוקר, וינשק לבניו ולבנותיו--ויברך אתהם; וילך וישב לבן, למקומו.

2 ויעקוב, הלך לדרכו; ויפגעו-בו, מלאכי אלוהים.

3 ויאמר יעקוב כאשר ראם, מחנה אלוהים זה; ויקרא שם-המקום ההוא, מחניים. {פ}

4 וישלח יעקוב מלאכים לפניו, אל-עשיו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום.

5 ויצו אותם, לאמור, כה תאמרון, לאדוני לעשיו: כה אמר, עבדך יעקוב, עם-לבן גרתי, ואיחר עד-עתה.

6 ויהי-לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדוני, למצוא-חן בעיניך.

7 וישובו, המלאכים, אל-יעקוב, לאמור: באנו אל-אחיך, אל-עשיו, וגם הולך לקראתך, וארבע-מאות איש עימו.

8 ויירא יעקוב מאוד, וייצר לו; ויחץ את-העם אשר-איתו, ואת-הצאן ואת-הבקר והגמלים--לשני מחנות.

9 ויאמר, אם-יבוא עשיו אל-המחנה האחת והכהו--והיה המחנה הנשאר, לפליטה.

10 ויאמר, יעקוב, אלוהי אבי אברהם, ואלוהי אבי יצחק: יהוה האומר אליי, שוב לארצך ולמולדתך--ואיטיבה עימך.

11 קטונתי מכול החסדים, ומכל-האמת, אשר עשית, את-עבדך: כי במקלי, עברתי את-הירדן הזה, ועתה הייתי, לשני מחנות.

12 הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו: כי-ירא אנוכי, אותו--פן-יבוא והכני, אם על-בנים.

13 ואתה אמרת, היטב איטיב עימך; ושמתי את-זרעך כחול הים, אשר לא-ייספר מרוב.

14 וילן שם, בלילה ההוא; וייקח מן-הבא בידו, מנחה--לעשיו אחיו.

15 עיזים מאתיים, ותיישים עשרים, רחלים מאתיים, ואילים עשרים.

16 גמלים מיניקות ובניהם, שלושים; פרות ארבעים, ופרים עשרה, אתונות עשרים, ועיירים עשרה.

17 וייתן, ביד-עבדיו, עדר עדר, לבדו; ויאמר אל-עבדיו, עברו לפניי, וריוח תשימו, בין עדר ובין עדר.

18 ויצו את-הראשון, לאמור: כי יפגושך עשיו אחי, ושאלך לאמור, למי-אתה ואנה תלך, ולמי אלה לפניך.

19 ואמרת, לעבדך ליעקוב--מנחה היא שלוחה, לאדוני לעשיו; והנה גם-הוא, אחרינו.

20 ויצו גם את-השני, גם את-השלישי, גם את-כל-ההולכים, אחרי העדרים לאמור: כדבר הזה תדברון אל-עשיו, במוצאכם אותו.

21 ואמרתם--גם הנה עבדך יעקוב, אחרינו: כי-אמר אכפרה פניו, במנחה ההולכת לפניי, ואחרי-כן אראה פניו, אוליי יישא פניי.

22 ותעבור המנחה, על-פניו; והוא לן בלילה-ההוא, במחנה.

23 ויקם בלילה הוא, וייקח את-שתי נשיו ואת-שתי שפחותיו, ואת-אחד עשר, ילדיו; ויעבור, את מעבר יבוק.

24 וייקחם--ויעבירם, את-הנחל; ויעבר, את-אשר-לו.

25 וייוותר יעקוב, לבדו; וייאבק איש עימו, עד עלות השחר.

26 וירא, כי לא יכול לו, וייגע, בכף-ירכו; ותיקע כף-ירך יעקוב, בהיאבקו עימו.

27 ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-בירכתני.

28 ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקוב.

29 ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך--כי, אם-ישראל: כי-שרית עם-אלוהים ועם-אנשים, ותוכל.

30 וישאל יעקוב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אותו, שם.

31 ויקרא יעקוב שם המקום, פניאל: כי-ראיתי אלוהים פנים אל-פנים, ותינצל נפשי.

32 ויזרח-לו השמש, כאשר עבר את-פנואל; והוא צולע, על-ירכו.

33 על-כן לא-יאכלו בני-ישראל את-גיד הנשה, אשר על-כף הירך, עד, היום הזה: כי נגע בכף-ירך יעקוב, בגיד הנשה.

פַּרשָׁנוּת

בראשית 32 הוא פרק מרכזי בספר בראשית, שכן הוא מסמן נקודת מפנה גדולה בחייו של יעקב. לאחר שנמלט מאחיו עשיו, חוזר כעת יעקב למולדתו, והוא מתמלא פחד וחרדה. הוא לא בטוח כיצד אחיו יקבל אותו, והוא חושש שהוא ייענש על מעשיו בעבר. על מנת להתכונן לפגישתו המחודשת עם עשו, שולח יעקב שורה של מתנות לפניו. הוא גם מחלק את משפחתו ורכושו לשני מחנות, כך שאם עשיו יתקוף מחנה אחד, השני יוכל להימלט. לאחר מכן יש ליעקב מפגש יוצא דופן עם אלוהים. הוא נאבק במלאך כל הלילה, וכאשר המלאך מברך אותו, ניתן ליעקב שם חדש: ישראל. שם זה מסמל זהות חדשה ליעקב, של כוח ואמונה. הפרק מסתיים בכך שיעקב ועשו מתאחדים לבסוף. עשיו מתמלא ברגש, והוא מחבק את יעקב. מפגש זה מסמן התחלה חדשה עבור יעקב, והוא אות לחסד ורחמיו של אלוהים.