אסתר 9

Name: אסתר
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

המלך מוציא גזרה נוספת המתירה ליהודים להחרים את רכושם של אלה שתקפו אותם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ובשנים עשר חודש הוא-חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להיעשות: ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

2 נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.

3 וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועושי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים: כי-נפל פחד-מורדכיי, עליהם.

4 כי-גדול מורדכיי בבית המלך, ושומעו הולך בכל-המדינות: כי-האיש מורדכיי, הולך וגדול.

5 ויכו היהודים בכל-אויביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם.

6 ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות, {ר} איש. {ס}

7 ואת {ר} פרשנדתא {ס} ואת {ר} דלפון, {ס} ואת {ר} אספתא. {ס}

8 ואת {ר} פורתא {ס} ואת {ר} אדליא, {ס} ואת {ר} ארידתא. {ס}

9 ואת {ר} פרמשתא {ס} ואת {ר} אריסיי, {ס} ואת {ר} ארידיי {ס} ואת {ר} ויזתא. {ס}

10 עשרת {ר} בני המן בן-המדתא, צורר היהודים--הרגו; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.

11 ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.

12 ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך ויינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותיעש.

13 ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.

14 ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.

15 וייקהלו היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.

16 ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על-נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.

17 ביום-שלושה עשר, לחודש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.

18 והיהודים אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמישה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.

19 על-כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות--עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלוח מנות, איש לריעהו.

20 ויכתוב מורדכיי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשוורוש--הקרובים, והרחוקים.

21 לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום-חמישה עשר בו: בכל-שנה, ושנה.

22 כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים.

23 וקיבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מורדכיי, אליהם.

24 כי המן בן-המדתא האגגי, צורר כל-היהודים--חשב על-היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם.

25 ובבואה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.

26 על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור--על-כן, על-כל-דברי האיגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.

27 קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלווים עליהם, ולא יעבור--להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם: בכל-שנה, ושנה.

28 והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם. {ס}

29 ותכתוב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומורדכיי היהודי--את-כל-תוקף: לקיים, את איגרת הפורים הזאת--השנית.

30 וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשוורוש: דברי שלום, ואמת.

31 לקיים את-ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על-נפשם, ועל-זרעם: דברי הצומות, וזעקתם.

32 ומאמר אסתר--קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר. {ס}

פַּרשָׁנוּת

אסתר 9 הוא פרק מרכזי במגילת אסתר, שכן הוא מסמן את שיאו של הסיפור. בפרק זה, אסתר ומרדכי הצליחו לשכנע את המלך אחשוורוש לבטל את גזירתו להשמדת היהודים. במקום זאת, ניתנת ליהודים רשות להתגונן מפני אויביהם, ויום הגאולה נקבע כיום הארבעה עשר של חודש אדר. הפרק מתחיל בכך שהיהודים מתאספים יחד כדי להתגונן מפני אויביהם. הם מצליחים במאמציהם, והיהודים מנצחים בקרבם. ניצחון זה הוא תוצאה ישירה של אומץ לבם ואמונתם של אסתר ומרדכי, שסיכנו את חייהם כדי להתחנן בפני המלך לבטל את גזרתו. הפרק מסתיים בכך שהיהודים חוגגים את ניצחונם וקובעים את יום י"ד באדר כיום חג וזיכרון. יום זה ידוע בתור חג הפורים, והוא נחגג עד היום. פרק אסתר ט' הוא תזכורת עוצמתית לכוח האמונה והאומץ. אסתר ומרדכי היו מוכנים לסכן את חייהם כדי להציל את עמם, ואמונתם זכתה לניצחון מופלא. פרק זה משמש דוגמה לאופן שבו אלוהים יכול להשתמש אפילו באנשים הבלתי סבירים ביותר כדי להגשים את רצונו.