זכריה 9

Name: זכריה
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

זכריה מנבא על ביאת המשיח מלך ישראל שיושיע ויציל את עמו.

פסוקים

●

min

Bible version

1 משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו: כי ליהוה עין אדם, וכול שבטי ישראל.

2 וגם-חמת, תגבול-בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד.

3 ותיבן צור מצור, לה; ותצבור-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות.

4 הנה אדוניי יורישנה, והכה בים חילה; והיא, באש תיאכל.

5 תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי-הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב.

6 וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים.

7 והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא, לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי.

8 וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא-יעבור עליהם עוד נוגש: כי עתה, ראיתי בעיניי. {ס}

9 גילי מאוד בת-ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתונות.

10 והכרתי-רכב מאפריים, וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ.

11 גם-את בדם-בריתך, שילחתי אסירייך מבור, אין מים, בו.

12 שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך.

13 כי-דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על-בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור.

14 ויהוה עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; ואדוניי יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן.

15 יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזווייות, מזבח.

16 והושיעם יהוה אלוהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו: כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו.

17 כי מה-טובו, ומה-יופייו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתולות.

פַּרשָׁנוּת

זכריה ט' הוא פרק עוצמתי המדבר על ביאת המשיח ותקומת ישראל. זה מתחיל בנבואת משפט נגד העמים שדכאו את ישראל, כולל הפלשתים, צור וצידון. לאחר מכן הבטחה לגאולה לישראל, כאשר ה' יבוא להציל אותם מאויביהם. לאחר מכן עובר הפרק לנבואה על ביאת המשיח, שיהיה מלך צדיק ורועה צאן לעם ישראל. הוא יביא שלום וצדק לארץ, ויהיה אור לגויים. לבסוף, הפרק מסתיים בהבטחה לשיקום לישראל, בהשבת ה' את מזל ציון ויחזיר את הגולים. פרק זה הוא תזכורת רבת עוצמה לנאמנותו של האדון לעמו. הוא ישפוט את העמים שדכאו את ישראל, ויביא ישועה ותקומה לעמו. ביאת המשיח היא אות לתקווה ותזכורת לכך שה' יקיים את הבטחותיו לעמו. פרק זה הוא תזכורת רבת עוצמה לנאמנותו של האדון ולאהבתו לעמו.