זכריה, 7

Name: זכריה
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ה' קורא לבני יהודה לחזור בתשובה ולעשות צדק, חמלה וחסד.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי בשנת ארבע, לדריווש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחודש התשיעי--בכסליו.

2 וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה.

3 לאמור, אל-הכוהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמור: האבכה, בחודש החמישי--הינזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}

4 ויהי דבר-יהוה צבאות, אליי לאמור.

5 אמור אל-כל-עם הארץ, ואל-הכוהנים לאמור: כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתוני, אני.

6 וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האוכלים, ואתם השותים.

7 הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשונים, בהיות ירושלים יושבת ושלווה, ועריה סביבותיה; והנגב והשפילה, יושב. {פ}

8 ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמור.

9 כה אמר יהוה צבאות, לאמור: משפט אמת, שפוטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו.

10 ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשוקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם.

11 וימאנו להקשיב, וייתנו כתף סוררת; ואוזניהם, הכבידו משמוע.

12 וליבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשונים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות.

13 ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו: כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות.

14 ואסערם, על כל-הגויים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעובר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

זכריה ז' הוא פרק המדבר על חשיבות הצדק והצדק בחייהם של עם ה'. הפרק מתחיל בשאלה של אנשי בית אל, האם עליהם להמשיך לצום ולהתאבל על חורבן ירושלים. ה' מגיב באומרו להם שהם לא צריכים לצום על חורבן ירושלים, אלא על חטאי ליבם. לאחר מכן הוא ממשיך ומסביר שצדק וצדקה חשובים יותר מצום ואבל. ה' מדבר אז אל עם ישראל ואומר להם שהם לא צייתו לפקודותיו. הוא אומר להם שהם עסקו יותר ברצונות שלהם מאשר בצדק ובצדק. לאחר מכן הוא ממשיך ומסביר שאם יחזרו אליו ויצייתו לפקודותיו, הוא ירחם ויסלח להם. הפרק מסתיים באזהרה לעם ישראל. ה' אומר להם שאם לא יחזרו אליו ויצייתו לפקודותיו, הוא יביא עליהם משפט. הוא מזהיר אותם שאם לא יחזרו אליו, הם יסבלו מהתוצאות של אי-ציותם. זכריה ז' הוא תזכורת רבת עוצמה לחשיבות הצדק והצדק בחייהם של עם אלוהים. זוהי תזכורת לכך שאלוהים הוא אל של צדק וצדק, ושהוא לא יסבול חוסר ציות. זוהי תזכורת שאם לא נחזור אליו ונציית לפקודותיו, נסבול מהתוצאות של אי הציות שלנו.