Psalm 56

פַּרשָׁנוּת

דברי הפתיחה של תהילים 56 נותנים את הטון לפרק כולו: "רחם עלי ה' כי יבלע אותי אדם, נלחם כל היום מדכא אותי" (פס' א'). ברור שדוד נמצא במצב קשה ומפחיד, מול אויבים המבקשים לפגוע בו. עם זאת, למרות הפחד שלו, הוא אינו מתרחק מאלוהים או מתייאש. במקום זאת, הוא זועק לאלוהים לרחמים ומביע את בטחונו בנאמנותו של אלוהים: "באלוהים נתתי מבטחי, לא אפחד. מה יכול האדם לעשות לי?" (פס' 4). ככל שהפרק ממשיך, דוד מכיר במציאות של פחדו ובסכנה העומדת בפניו, אך הוא ממשיך לאשר את ביטחונו בהגנתו של אלוהים ובישועתו. הוא מכיר בכך שאלוהים מודע לסבלו ולא ינטוש אותו: "אתה מספר את נדודיי; תכניס את דמעותי לבקבוק שלך; האם אין הן בספרך?" (פס' 8). הדוגמה של דוד בתהילים 56 היא תזכורת רבת עוצמה לכך שגם לנוכח הפחד והסכנה, אנו יכולים לבחור לשים את מבטחנו באלוהים ובנאמנותו. אנו יכולים לזעוק אליו רחמים ולמצוא נחמה בנוכחותו, בידיעה שהוא רואה אותנו ולעולם לא ינטוש אותנו.