תהילים כ"ג הוא אולי המוכר ביותר מבין כל המזמורים. הדימויים המנחמים של רועה עדין ואכפתי הביאו תקווה ועידוד לקוראים במשך מאות שנים. דוד מתחיל בהכרזה שה' הוא הרועה שלו, מה שמעיד על קשר אישי עמוק. הוא מתאר את הטיפול והאספקה של הרועה, וקובע שאלוהים גורם לו לשכב במרעה ירוקים ומוביל אותו לצד מים שקטים. בטחונו של דוד באלוהים ניכר כשהוא מכריז, "אף על פי שהלכתי בעמק צל המוות, לא אפחד רע כי אתה איתי". המזמור מסתיים בכך שדוד משבח את ה' על טובו ורחמיו, ומביע את רצונו לשכון בנוכחות ה' לנצח. מזמור זה הוא תזכורת לכך שאלוהים איתנו לא משנה מול מה נעמוד ואנו יכולים לסמוך עליו לחלוטין.
