בעל התהילים פותח בשאלה עקרונית: "ה' מי ישכן בקדשך מי יגור על גבעת קודשך?" לאחר מכן הוא מספק רשימה של מאפיינים המגדירים מתפלל אמיתי: מי שהולך ללא אשם, עושה מה שנכון, מדבר בכנות, אינו משמיץ אחרים, אינו מתעלל בשכנים, מתעב רע, מכבד את ירא ה', מקיים הבטחות גם כאשר זה קשה, ואינו מנצל אחרים למען רווח אישי. מזמור זה מרמז שפולחן אמיתי כרוך בחיי יושר ויושרה וכן הימנעות מהרגלים רעים כמו שקר והכפשה. והוא מסתיים באישור בוטח של נאמנותו והגנה של ה' על ההולכים בצדק. תהילים זה מאתגר אותנו לשקול את מצב ליבנו ומזכיר לנו שפולחן אמיתי אינו במילוי חובות דתיות, אלא בלחיות כל חיינו לפי רצון ה'. בסופו של דבר, תהילים 15 מלמד שחיים של פולחן אמיתי אינם קשורים רק למה שאנו עושים אלא למי שאנו הופכים במשיח.